מרגישה כמו אמא רעה... התינוק שלי בן חודשיים, ואני מגיעה לרמות תסכול מטורפות. הוא בקושי ישן ובוכה כמעט כל היום. לפעמים אני מגיעה ממש לבכי מרוב תסכול וחוסר הבנה של למה הוא בוכה. אין בעיה פיזית, זה נבדק. אני פשוט מרגישה כאילו אני לא יודעת איך להיות אמא, כאילו התינוק לא נקשר אלי, ולפעמים מרגישה בעצמי לא קשורה אליו. בימים רגועים יותר אני מרגישה אליו אהבה עצומה וחיבור עצום, אבל בימים קשים יותר מאוד קשה לי להרגיש את זה. לא יודעת אם יש עוד נשים שחוות את זה, אפילו חשבתי שאולי אני סובלת מדיכאון אחרי לידה אבל מה שקראתי לא נראה לי מתאים למה שאני חווה. רק רציתי חפרוק, ולקוות שאולי מישהי תבין אותי...

את ממש לא אמא רעה, זה מובן ואני מאמינה שאם לא כולן אז רובן נמצאות במצבך, נשמע ממה שאת אומרת שכנראה הוא מאוד עייף ולא מצליח להירדם לבד, תנסי למצוא את השיטה לעזור לו להירדם. להחזיק אותו בידיים, על מנשא, נדנוד בעגלה, אולי על הבטן (בהשגחה שלך) שלי אוהבת לישון מגיל חודשיים עם חיתול טטרא שנוגע בה בפנים, ברגע שנרדמת אני מוציאה לה.

נשלח באמצע- פשוט תמצאי את השיטה, ילד רעב/עייף קשה מאוד להרגיע. את תראמ שזה יקל עלייך מאוד ברגע שיתחיל לישון כמו שצריך. שולחת לך חיבוק❤💗 זו תקופה מאתגרת שעוברת מהר מאוד, אל תישאבי לדיכאון, תבקשי עזרה אם יש לך ממי, אל תתביישי.

את לא אמא רעה בכלל..גם היום התינוקת שלי בכתה המון כבר נהייתה סגולה מרוב בכי וכל מה שעשיתי לא עזר להרגיע אותה..מנסים כל פעם משהו אחר עד שלומדים את התינוק ומה הוא צריך באותו רגע זאת תקופה קשה ומאתגרת שלא חוזרת .. אם את יכולה לבקש עזרה מאמא או חמותך או מישהו שיהיה איתך ברגעים האלה ויעזור כדאי

יכול להיות שגם מדובר בגזים, בגיל הזה עדיין סובלים מגזים. יש כל מיני דרכים להקל...

מרגישה רע כי אין לי סבלנות, אני מלאת תסכול מהבכי....פשוט מתחילה לבכות יחד איתו, לפעמים פשוט בא לי לצאת מהחדר וללכת....ברור שאני לא עושה את זה, אבל המחשבה הזאת קשה לי, ואני מרגישה אשמה ומרגישה רע אחר כך, מה שמביא לעוד בכי ועוד תסכול.

קודם כל את ממש לא אמא רעה הרבה נשים עוברות אתזה וגם אני בלידה ראשונה חשבתי כמוך והגיוני שלפעמים את מרגישה פחות קשורה זה מאוד קשה שהתינוק בוכה הרבה זה תסכול של חוסר אונים לפעמים הם סובלים מאוד מגזים שאין הרבה מה שיעזור את צריכה להיות חזקה ואולי לשתף את בעלך ולבקש עזרה בשביל קצת זמן לעצמך לנוח ולהתחזק

ותמיד תזכירי לעצמך שזה זמן קצר שיעבור (הגזים עד 3 חודשים גג 4 )ועוד מעט תהני ממנו יותר

מאדד מבינה אותך! זה תהליך שלוקח זמן ההיכרות וההסתגלות של שניכם למצב החדש, גם אני הייתי בוכה הרבה עם התינוקת שלי והביטחון שלי בעצמי התערער לגמרי. עכשיו בת 4 וחצי חודשים ולאט לאט חוזרת לעצמי. וזה בסדר שאת צריכה לפעמים הפסקה זה לגמרי נורמלי ומובן אל תרגישי רע בטוחה שאת עושה את הכי טוב שלך 💜

מבינה אותך לחלוטין! תנסי למצוא את הדרכים להרגיע אותו. אצלי עובד שאני מחבקת אותו חזק, נותנת לו הרגשה שהוא עטוף. כמובן הוא אוהב שהולכים איתו אבל זה קשה ככה כל היום אז כשאין לי כוח, אני יושבת בקצה של הספה ומתנדנדת כזה איתו. לפעמים אמבטיה מרגיעה אותם... תנסי כל מיני דברים