היי בנות פוסט פריקה לפני שהתחתנתי הייתי מתאמנת שנים ואז הפסקתי . היום אני עם ילד בן שנה וחצי בתהליך גירושים. גרה עם ההורים אני עובדת מהבוקר עד 16:00 ואז לוקחת את הילד הגן ישר אחרי העבודה ועד שהוא נרדם בערב אני כבר סחוטה . אני מרגישה שאני מתגעגעת להתאמן להזיע לעלות דופק ואין לי זמן ואיפה להכניס את האימונים אני גם לא יוצאת בכללי עם חברות או משהו כי או שעייפה או לא יוצא או מצב כלכלי לא מאפשר. מציינת שהפרוד שלי אדם לא אחראי והכל אצלו דקה 90 גם שהוא רוצה לקחת את הילדה הוא לוקח אותה אחת לשבועיים וגם זה לשעה וחצי גג ואם מזרזר אותי שאגיע לקחת אותה חזרה. אני מרגישה שאין לי חיים כבר והתהליך לדיון שלנו רק בעוד 4 חודשים ואנחנו פרודים כבר 4 חודשים אני מתוסכלת נפשית כבר ומרגישה שאין לי זמן לעצמי בכלל!!!!! איך האמהות לכמה ילדים קטנים כן מצליחות להתאמן ולצאת (אני אומנם חזרתי להורים שלי אבל הם עוזרים לי פה ושם לפעמים שאני צריכה ללכת לרופא או פגישה חשובה אבל מעבר לזה הם לא יכולים הם גם עובדים)

הרופא התפתחותי אבחן את הבת שלי ואמר שהיא על ספקטרום רציתי לשאול זה מספיק בשביל לקבל ביטוח לאומי?