נמאס לי לקבל ביקורת על האמהות שלי מכל הסביבה שלי, אין לי כוח לזה ! אנחנו גרים אצל ההורים (נוראי, אני יודעת, מצב כלכלי בעייתי) , וזה בית עם המון תנועה המון אנשים חברים דודים בלי סוף) ואני ובעלי אפשר לומר הורים בשאנטי, זה הסגנון שלנו, אנחנו קצת אדישים, אנחנו לא יוצאים לטיולים יותר מדי לא מבלים, אנחנו אנשים של בית ובלי קשר הסגנון החינוכי שלנו ממש באיזי. תמיד לאנשים מבחוץ יש מה להעיר לנו על איך שאנחנו מגדלים את הילד!!! ואני מבטיחה לכם שהילד שלי לא מוזנח, תמיד מגיע לגן נקי ומצוחצח, תמיד אוכל טוב, ומעל הכל מקבל מאיתנו את כל הצרכים הרגשיים שילד צריך! זה ילד מלא בטחון עצמי, לא מפחד מכלום, מתנהג מושלם בגן! הגננת לא מפסיקה להגיד לי שזה ילד למופת. ילד שמח וממש בריא בנפשו. בעלי ואני לא חוסכים ממנו קמצוץ של חום ורגש ואהבה, אנחנו אנשים מאוד חמים וקשובים. אבל הביקורת והערות על החינוך שוברות אותי כבר, גורמים לי להרגיש חרא של אמא! למרות שאני שלמה עם הדרך שלי, אבל לדעת אחרים אני קצת ״חריגה״ בסגנון שלי לעומת אחרים. אין לי כוח נמאס לי מביקורתתת לכל אחד יש מה להגידדד!

מאמי תגידי למי שמעיר לך שיש לו אמא ושישמור את ההערות שלו לעצמו

זה מה שגיסתי עושה (ואף אחד לא זורם על דרך החינוך שלה ושל בעלה הםגם לא מחסנים למשל את הילדים, לא נותנים להם ממתקים, אסור להם לאכול יותר מפרוסת עוגה למשל וציפס במסעדה בחיים לא..לחם בכלל סכנת נפשות אם תציעי לילדים)

ואל תתרגשי

תמיד יהיה לאנשים מה להגיד לא משנה מה נעשה גם עם זה יהיה משהו טוב אל תתייחסי למה שאומרים לך את יודעת איזה אימא את שאוהבת את הבן שלה נותנת לו את כל מה שהוא צריך פשוט מאוד להכניס מאוזן אחת ולהוציא מהשנייה

תמיד יש לאנשים מה להגיד, אני הייתי פשוט מתעלמת לחלוטין וממשיכה כאילו לא שמעתי אותם. אחרי כמה פעמים הם יפסיקו

אני גם מקבלת מלא ההערות שאנמ לא מרשה לבן שלי ממתקים בגיל קטן ומתיחסים אלי כאילו אני מתעללת בו ואני יודעת שהוא מאושר ולא חסר לו כלום לאט לאט לומדים להתעלם ולא להתרגש מכל ההערה

אוי כמה שאני מבינה אותך. יש אנשים שבטוחים שהם יודעים יותר טוב מימך מה הכי טוב לילד שלך וזה מעצבן. אני פשוט אומרת לאותם אנשים שאני יודעת מה אני עושה

כל כך מבינה אותך... כל היום חמתי בילבלה לי תשכל ואני מתה עליה אבל לפעמים היא ממש ביקורתית וגם סבתא של בעלי חפרה אוף 🤦🏻‍♀️