היי כולם חייבת לפרוק אני מרגישה שאני על סף דיכאון . בת 25 אמא לילדה בת שנה וחמישה חודשים ובהריון שבוע 31+5 . 2 ההריונות מאותו האבא . הריון ראשון עברתי לבד הוא לא רצה להיות נוכח לקחתי את זה על עצמי בכל הכוח ועברתי את זה כמו גדולה . אחרי הלידה של הגדולה אני והאבא חזרנו לקשר . לא היה הכי יציב בעולם חזרות פרידות ושוב חזרות . שנכנסתי להריון הנוכחי היה התלבטות גדולה עם להשאיר או להוריד . ובשיחות משותפות החלטנו שהפעם עוברים את זה ביחד ואני לא עוברת את זה לבד ושמשקמים את הזוגיות שלנו . היה איתי בבדיקות שקיפות סקירה התרגשות שהולך להגיע לנו בן . לקראת שבוע 20 שוב וויכוחים מריבות לא רוצה אותי ואת הרריון ואת הילדה . נפרדים אני חוזרת לאמא שלי . לא עובר 3 שבועות ככה הוא מתחנן שנחזור להיות ביחד שקשה לו שהוא אוהב אותנו נתתי לזה עוד הזדמנות . היה הכל מושלם עד יום שני האחרון . באמת שהיה מושלם מתרגשים לקראת לידה הוא עזר תמך היב לצידי התקרבנו למשפחות ממש התכוננו נפשית . הרגשתי הכי טוב בעולם שסוף סוף הוא חלק מזה שהוא יהיה איתי בלידה שהוא באמת שם בשבילי . יום שני האחרון הבן אדם התהפך עליי לחלוטין . מאוהב הפך לאוייב . אמרתי לעצמי שאתן לו את הזמן שלו להירגע אולי הוא בלחץ לא מדברים יומיים . ביום השלישי החליט גם לא לישון בבית . ישן אצל בן דוד שלו שהיה שכן שלנו . למחרת שהוא הלך לעסודה שלחתי הודעה להבין מה קורה איתו ואיך מתקדמים והוא פשוט אמר לי מילים שלא האמנתי שיוצאות לו מהפה . אמר לי תקחי את הדברים שלך כי את הפרצוף שלך אני לא יכול לראות עוד . שאני חוזר מהעבודה את כבר לא פה קיבלתי את שוק חיי שחודש וחצי לפני לידה הוא עושה את זה . ניסיתי להרגיע את המצב אך ללא הצלחה . אתמול חזרתי לגור אצל אמא ומרגישה שהשמיים נפלו עליי איך אני עוברת רת זה שוב ואיך אני מגדלת 2 ילדים לבד . מרגישה בדיכאון נוראי שאין לי כוחות להתמודד . סליחה על הפריקה והחפירה פשוט אין עם מי לדבר .