שלום, לקראת לידה ראשונה שבוע 36. פתאום נתקפתי בחרדות ופחדים, אני מבינה שאני לא יודעת איך לטפל בתינוק ברמה הכי בסיסית שיש ואני אצטרך עזרה צמודה לפחות בהתחלה מצד שני אני אוהבת את הפרטיות שלי מאוד ולא מתאים לי שחמתי או אמא שלי יהיו בבית כל כך הרבה שעות או אפילו ישנו כי אני אוהבת את השקט שלי... גם בעלי עובד רק מהבית וכמעא לא יוצא וזה די מפריע לי שאין לי את הכמה שעות לבד בבית . תיארתי את החופשת לידה לבד עם התינוק נהנת ממנו וגם יהיה לי חופש ושינוי אווירה משלי ופתאום אני חושבת שכולם הולכים להיות בבית וזה ממש מלחיץ אותי... סליחה שאולי זה נשמע קטנוני ואגואיסטי אבל זה מה שאני מרגישה והלוואי ולא הייתי מרגישה ככה...

תקבלי את זה באהבה ותהני מזה , זו תקופה שלא תחזור , יש הרבה מאוד נשים שהיו רוצות שהבעל יהיה איתם אחרי הלידה בבית ושתיהיה להן המון עסקה את עוד תמצאי את הרגעים של השקט שלך , תהיי סבלנית

תדברי איתן תגידי להן איזה עזרה את צריכה..ושאת בן אדם שצריך את השקט. העיקר שתדברי איתן ותגידי מה בדיוק תצטרכי..תעשו תיאום ציפיות והכי חשוב תשתפי את בעלך . אם נהיה מצב לחץ תעשי סיבוב עם העגלה זה תמיד כייף