פתאום מתחילה לפחד מרגע האמת והלידה עצמה. אפילו קצת מהגידול של הילד. שלא כמו לשחק עם ילד שהוא לא שלך ותכף יחזור לאימו ואקבל את זמני לעצמי בחזרה. בשלב הזה כבר הכל הופך למוחשי יותר והבטן גדלה מיום ליום יותר ויותר והתנועות ממש מתחזקות וזה מלחיץ אותי מעט. אשמח לחיזוקים מכאלו שכבר עברו לידה וכמה רגעים של אובדן העצמאות. שבוע 32.

ואו מאמי תנסי להיות רגועה, הכל יהיה בסדר אני אמא מגיל 19 והבת שלי כבר בת שש, דקה אחרי שהיא יצאה הבנתי שרק באותו הרגע יש לי באמת משהו שהוא שלי, כיאלו כל מה שהיה עד לאותו הרגע חסר משמעות. ברגע שתלדי בעזרת ה' הכל יהיה בסדר שתהייה לך לידה קלה ביידיים מלאות ❤

החששות שלך לא מופרכות. וזה טוב שאת מכינה את עצמך למציאות. א.ב.ל. האוצר שתקבלי יהיה כל כך משמעותי, ממלא באושר , שהכל מתגמד לך מול האושר הזה.

קודם כל אומר לך שמה שאת מרגישה זה הכי לגיטימי בעולם ואני באמת חושבת שהדבר הכי מפחיד בלהפוך לאמא זה אפילו לא האחריות שבאה עם זה אלא אובדן העצמאות. יכולה להגיד לך שהיה לי דיכאון אחרי לידה בעיקר בגלל זה. לא רק התינוק שלך חסר אונים אלא גם את. הוא תלוי בך ואת בו. לי מה שעזר זה רק הזמן ועם הזמן הזה הגיעה ההשלמה שזה החיים של להיות אמא, את לא עצמאית עד שהם לא עצמאים כי זאת מערכת יחסים הכי מדהימה בטבע והכי הדדית בטבע. את תורמת מהאנושיות שבך לתינוקי הקטן הזה ועם הזמן הוא מפתח אנושיות משל עצמו. היום אני 4 ימים אחרי לידה שניה ובגלל שההבנה הזאת חקוקה כבר הרבה יותר קל. אל תפחדי להגיד שקשה כשיהיה קשה, אין טעם להיות גיבורה, זה רק יוריד אותך יותר למטה. יש לנו נטייה להראות ששום דבר לא חודר וככה גם את יוצרת ציפייה למשל אצל הבן זוג שהכל תקין וככה הוא גם מתייחס אלייך אפילו שלא הכל תקין. מותר לך להישבר ומותר לך לכאוב ומותר לך לקבל תמיכה ותבקשי את התמיכה הזאת כי זה מה שיעזור לך לצאת משם מהר יותר

איזה מקסימות אחץתן, אחת אחת! תודה על החיזוק והשיתוף בניסיון.