סתם רוצה לשפוך קצת.. אמא לילד ראשון, בן שנה. מהמם! מכורה אליו. העניין הוא שהרבה פעמים אני מרגישה לא טוב. כל הזמן המצפון חוגג.. הוא לא מתפתח. אני לא עובדת איתו מספיק. וכו וכו... הרבה פעמים מרגישה אמא לא טובה וגודל האחריות גורם לי להיות לחוצה ולא כ"כ רגועה. אני מטבעי לא עם הרבה בטחון עצמי אז כל החלטה שאני מקבלת מלווה בהרבה מחשבות וכאב ראש. המחשבה שלי היתה, לפי מה ששמעתי לפחות.. זה שככל שהוא יגדל יהיה שיפור ותהיה לי הקלה. הנה הוא כבר בן שנה. אבל נראה לי כאילו כל האמהות סביבי רגועות ושמחות. לא מבינה מה התפספס אצלי. חוץ מזה, התחושה של הבדידות קשה לי. לא יודעת להסביר. אני עם הילד לבד כל אחהצ. אין לי יותר מידי עזרה מהסבתות. מגיעות פעם באף פעם.. כשבא להן.. ובלי להתחייב כמובן. אז כשאני עם הילד אני אמורה להנות איתו בזמן איכות. אבל במקום זה, רוב הפעמים אני מרגישה שלא טוב לי ובדידות גדולה. לא מכירה אמהות באיזור עדיין. אז רציתי לדעת אם אלה תחושות טבעיות וקורה גם לאחרות או שכבר לא. תודה!

תקשיבי, זרקת אותי 9 שנים אחורה הכל בול אותו דבר. וגם כמה שעבדתי איתו הוא לא התקדם. לא הסכים לזחול.. הרים ראש מאוחר.. התחיל ללכת בגיל שנה וחצי וגם אז נפל המון. וואי הרגשתי כאילו כתבת את הסיפור שלי. ממליצה לך לבקש פיזיותרפיה בקופה אני מצטערת שלא עשיתי לו כיום הוא בן שמונה וחצי וקשה לו לכתוב כמו שצריך אנחנו בריפוי בעיסוק גם קשה לו לשחק כדרגל ולרוץ מהר ולא נוסע באופניים בעמידה מסתבר שזה גנים של בעלי אצלינו כולם היו בסדר. הבן השני שלנו בן חמש פצצה בהכל. הלך בגיל שנה דיבר מהר כתב מהר הכל רץ אצלו בקלות. זה פשוט מבנה גוף וגנים. אל תתרגשי. מה שכן חשוב תעסי אותו בידיים ברגליים בכתפיים עם שמן בריא כלשהו זה יעשה לו טוב. ואל תפנקי אותו שלי היה כל היום עלי לכן לא זחל. תשארי לבושה בצהריים תשאירי את הבית פתוח תכניסי שכנה לקח לי שנים ללמוד את זה שהם כן עוזרות להעביר את הזמן. תאכלי ותשתי הרבה. הכל יהיה בסדר. השנים עפות....😊💋

גם אני לפעמים מרגישה ככה .. ושלי בן 1.7 - ולא בגן , 24/7 איתו , המשפחה באה לבקר אותי פעם בשבוע , ופעם בשבוע/שבועיים חמתי אבל כל שאר הימים אני גם מוצאת את עצמי ברדיפה אחריו , בחרדה , בבישולים וכו ובין לבין מרגישה את ההרגשה הזאת שלא מספיקה לפתח אותו מספיק אבל לפעמים חוזרת לי האופטימיות ואני אומרת שכל יום הוא לומד משהו חדש גם ביוםיום הזה , וכמובן שמוצאת את הזמן גם ללמד ולהשקיע בו כמה שאני יכולה מוציאה את עצמי ממסגרת הבית לנסיעה לחברה/לעוד אמא שהכרנו בגינה ולזכור שבאמת הכל עובר עם הזמן שהם גדלים:)

אדרת אני לא חושבת שלזה התכוונה השואלת.. ! הכוונה שלה היא שהיא במחשבות של הזמן אם הילד מתפתח תקין ולא לא מרפה ומרגישה סוג של חרדות ולא יכולה לשמוח ממש ולשחרר . .. אנונימת התחושות שלך טבעיות בהיותך אמא וכל אמא מרגישה בחלק מסוים מחיה דברים כאלה . וגם כך רגשות האשם שלא עוזבות. וזה תמיד מלווה אותנו.. אנחנו רוצים בשביל ילדינו את הכי טוב ולפעמים עודף מחשבה פוגע בנו ובילד שלנו כי אנחנו פחות שמחות והוא סופג הכל. לדעתי תנסי להיות עסוקה בדברים משלך וגם תעשי ספורט תקראי דברים כאלה.. ותשרדי שמחה לילד ככל האפשר למרות החששות ותעקבי אחרי אבני הדרך של ההתפתחות בצורה מקצועית.. שלב שלב.. לא צריך להקדים כלום.. אם הוא לא מתקדם בנושא מסוים אז תמיד יש פתרון למשל ואפשר לברר ולשאול.. ואם הכל תקין ובנורמה תרשי לעצמך לשמוח!!! לא צריך ילד תותח צריך ילד בריא ואהוב על ידי הוריו

תקראי ספרים**

סליחה על טעיות הכתיב זה מהעייפות 😅

אה קוקי חשבתי שהיא משווה אותו לאחרים ומרגישה שהוא לא מתקדם מספיק כמו שקרה לי.