סיפור הלידה שלי-סיפור עם מסרים ולקחים. טוב,אז אחרי כמעט חודש וחצי אני מוכנה לסיפור הלידה. רושמת מראש-מי שחרדתית ולוקחת קשה דברים שלא תקרא ותעצור כאן-לידה קצת טראומתית (לפחות בשבילי) אבל כן יש פה המון המון לקחים למי שזה הריון ראשון שלה ושאני לפחות למדתי לפעם הבאה. וזה ארוך מאוד אז תכינו את עצמכן! אז ככה.. כל ההריון עובר בצורה הכי מהירה שיש! הריון בסיכון גבוהה עקב סכרת הריון ותת תפקוד של בלוטת התריס עד חודש חמישי הייתי עסוקה בחתונה שלי בכלל ואז בדיוק התחילה הקורונה ופעם סגר פעם לא וככה הזמן עבר ממש מהר הגעתי לחודש שמיני. מתחילת חודש שמיני כבר הייתי חסרת סבלנות, אני נמוכה (1.49) והתחלתי את ההריון עם משקל עודף מכובד מאוד (74 קילו-התקופה הכי שמנה שלי-הריון לא מתוכנן) וכבר בחודש שמיני הכל היה לי ממש ממש כבד,קשה לי לעשות את הדברים הכי בסיסים של היום יום שלי. כל הזמן כולם אמרו לי את בשלה ללידה את תחילת תשיעי כבר אחריי את לא סוחבת עד הסוף וזה באמת נכנס לי לראש והקושי היום יומי לא הוסיף והלחץ שלי להיות כבר אחרי וזה נכנס לי לראש. השבועות ביינתים עוברים והנה אני נכנסת לחודש תשיעי וקדימה הכל כבר מוכן-רק תצאי! עוד שבוע עובר.. ועוד שבוע עובר.. ועוד שבוע עובר.. אני מגיעה כבר לשבוע 39+4 והולכת לרופא שלי (ביקורת שגרתית ביותר-נמצאת במעקב קפדני עקב כל הבעיות שפירטתי בהתחלה) איך שנכנסתי אליו אמרתי לו איתמר-דיי! אני גמורה,קשה לי,אני לא ישנה בלילות ועוד ועוד תלונות. הוא אומר לי טוב בואי נראה מה קורה,עושים הערכת משקל שיוצאת 3.800 הוא אומר לי תיראי,את עם סכרת הריון הערכת משקל די גבוהה את שבוע 40 אני בטוח לא נותן לך לעבור שזה עוד יומיים אז נראה לי שמכאן אני נותן לך הפנייה למיון לכי תתחילי בתהליך לידה אני רושם המלצה לזירוז. באותו רגע קפצתי מאושר!!!! אמרתי איזה כיף זהו אני ביישורת האחרונה ועוד קצת זה מאחוריי. יוצאת עם בעלי מהרופא מודיעים למשפחה הקרובה לוקחים את התיקים מהבית ויוצאים לביה״ח אסף הרופא. מגיעים לשם יום רביעי בשעה 12:00 בצהריים מתחילה לעשות מוניטור ובדיקות שגרתיות - יש צירים לא סדירים,מגיע רופא עושה לי בדיקת פתיחה - 0 תנאים ללידה . אין פתיחה בכלל,צוואר סגור ואחורי לגמרי. הוא הולך להתייעץ עם שאר הרופאים הבכירים במחלקה והם גם מחליטים על זירוז עקב כל העבר ההריוני שלי וכי התינוקת נמצאת במשקל תקין,ואני אוטוטו כבר במשוער שלי-בקיצור, אין למה לחכות. אני שומעת זירוז הדבר הראשון שישר עלה לי לראש מסיפורים כאן של בנות רק שלא יגידו לי בלון. וכעבור שנייה..הרופא אומר לי עקב התנאים שלך שהכל סגור ואין בכלל התחלת לידה הזירוז הכי ממולץ זה בלון. נפלו לי הפנים.קראתי פה לא סיפור ולא שתיים שזה זירוז מזעזע וכואב. שאלתי אותו אם אין אופציות אחרות אמר לי שלא ושאני אחליט מה אני רוצה לעשות. אחרי התייעצות עם בעלי אמרתי אוקיי אני אלך על הזירוז ואהיה גיבורה הכל עוד כמה שעות מאחוריי. השעה כבר 15:00 בצהריים (יום רביעי) נכנסות אליי לחדר 2 רופאות אחת חדשה טרייה מהניילונים ועוד אחת יותר ותיקה. כמובן שמי עושה לי את הבלון?החדשה יותר. היא מתחילה בתהליך ואני רק צורחת מכאבים!!!!!! מכניסה את הבלון ואחרי שנייה הוא נפלט (לא הכניסה טוב) ואז היותר ותיקה מתערבת וההכנסה שלה הייתה הרבה יותר נעימה,עדיין - מי שיכולה לוותר על הזירוז הזה ויש לה אופציות אחרות שפשוט תוותר עליו.

מכניסים את הבלון מעלים אותי למחלקה של הריון בסיכון ואומרים לי ללכת הרבה להיות בתנועה לעזור לבלון לעשות את שלו. אוקיי,מכאן והלאה כל 3 שעות בערך עושה מוניטור- יש לי צירים בשמיים ואני לא מרגישה כלום. צירים ממש יפים,חזקים וסדירים משמע הבלום עושה את העבודה שלו. ככה עובר לו היום.... מגיעה השעה 3:00 לפנות בוקר (אני עם הבלון 12 שעות) עושה מוניטור.. הפלא ופלא אין צירים בכלל. וגם אם יש ממש בקטנה מה שנקרא פעילות רחמית. קוראת לאחות אומרת לה תקשיבי משהו לא הגיוני כל היום אני עושה מוניטור הצירים בשמיים פתאום עכשיו מה קרה? היא אומרת לי בואי נבדוק יכול להיות שהבלון ממש פה בנרתיק וצריך לצאת כל רגע וסיים את העבודה שלו. ככה אמרה וככה היה משיכה קטנה שלא הרגשתי בכלל והבלון נפלט. מעלים אותי לחדר לידה השעה כמעט 5:00 בבוקר (לילה שבין רביעי לחמישי) לבדיקת רופא,מגיעה מיילדת נותנת לי חלוק,חוקן וכו׳ אומרת לי תתקלחי תעשי חוקן הכל כי מפה הדבר האמיתי מתחיל ותקראי לי כשאת מוכנה. אני באמת עושה ככה,חוקן ואז מקלחת במים חמים מסיימת את כל ההתארגנות שלי וקוראת לה. בודקת לי פתיחה - הבלון עשה פתיחה 2 ומחיקה של 80% , המיילדת פוקעת לי את המים ואז היא אומרת לי בואי נעשה מוניטור נראה מה קורה עם הצירים אם הם לא חזקים ומשהו שיכול לקדם לידה ניתן לך פיטוצין. עושה מוניטור בערך חצי שעה רואים צירים באמת לא חזקים אבל סדירים מחליטים על פיטוצין. מחברים אותי לפיטוצין וכבר הגענו ליום חמישי שעה 11:00 בבוקר (כמעט יום שלם מאז שהתחלנו בכל התהליך של הלידה) בודקים פתיחה - הכל אותו הדבר שום דבר לא זז, וגם הילדה מאוד למעלה אפילו לא נכנסה לתעלה.הפיטוצין עושה לי צירים חזקים אבל שום דבר לא מתקדם. אני עדיין שורדת את הצירים ולא מבקשת אפידורל. עובר 3 שעות השעה 14:00 בצהריים יום חמישי שוב מגיעה מיילדת עושה לי בדיקה של פתיחה והכל אותו דבר שום דבר לא זז פתיחה 2 מחיקה 80% והילדה מאוד גבוהה לא בתעלה בכלל. מכאן מתחילים לעשות כל מיני תרגילים כדור פיזיו וכו׳ שהילדה תכנס לתעלה ומשהו יתחיל להתפתח. היום ממשיך לעבור מגיעים לשעה 19:00 בערב (אני כבר יום וחצי בביה״ח בתהליך לידה,14 שעות מפקיעת המים ו 16 שעות מאז שהבלום נפלט) סבב רופאים ששם נמצאת רופאה בכירה. היא בודקת אותי - פתיחה 3 והיא אומרת שגם זה בלחץ כאילו אם היא מפרגנת לי ועדיין הילדה לא בתעלה. (כאן כבר הצירים של הפיטוצין הרגו אותי והתחלתי להיות מותשת ביקשתי אפידורל) הרופאה מחליטה לעשות איתי שיחה ואומרת לי תיראי את כבר הרבה שעות אחרי ירידת מים,עם פתיחה ושום דבר לא מתקדם. עם ההיסטוריה של ההריון שלך אם עד 3-4 לפנות בוקר כלום לא מתפתח אני מודיעה לך שיש מצב גדול שאני אשלח אותך לקיסרי. מכאן המיילדות מתחילות לעשות לי תרגילים שמות לי כדור פיזיו בין הרגליים הופכות אותי פעם צד ימין פעם שמאל פעם ישיבה מזרחית ועוד תרגילים בשכיבה ישיבה כי אני לא יכולה לקום בגלל האפידורל. עובר שעתיים השעה 21:00 בערב שוב רופא בודק אותי-הכל אותו הדבר!!!!! אנחנו מתחילים כבר להלחץ. למה זה לא מתקדם? איפה הלידה החלומית שלי שכל הזמן דמיינתי? בכל בדיקה חשוב לי לציין-הילדה מאוד למעלה ובכלל לא בתעלה.

עובר כמעט שעה וחצי השעה 23:00 בלילה של יום חמישי שוב מגיע מיילדת לבדוק אותי - התקדמנו לפתיחה 4 אבל.... הילדה לא בתעלה!!! בשעה 1:00 שוב עושים לי בדיקה.... התקדמנו לפתיחה 5 והילדה העקשנית שלי נכנסה לתעלה אבל עדיין מאוד גבוהה. עובר בערך שעתיים השעה 3:00 לפנות בוקר אני מתחילה להרגיש את הצירים ההשפעה של האפידורל נעלמת לי ואני צורחת מכאבים מבקשת תוספת של אפידורל כבר יותר מ 30 שעות שאני בחדר לידה והכוחות שלי מתחילים להיגמר. מגיע מרדים נותן לי תוספת של האפידורל - לא משפיע עליי בכלל. אני מרגישה ה כ ל !!!!! הגענו לשעה 4:00 לפנות בוקר שבין חמישי לשישי פתאום אני מתחילה לצרוח ״משהווו קורהההה שתבוא לפה מיילדת עכשיו״ מגיעה מיילדת ואני מתפתלת מכאבים מטורפים ורק צורחת ומרגישה שאני רוצה ללחוץ כאילו יש לי קקי. המיילדת בודקת אותי - בום! פתיחה מלאה! אממה.... הילדה למעלה גבוהה מאוד בתעלה. היא אומרת לי אוקיי עמית התחלנו,קדימה ללחוץ הכי חזק שיש אני לוחצת ולוחצת והילדה לא יורדת למטה. המיילדת עולה לי עם המרפקים על הבטן ולוחצת לי עלייה אולי משהו יתקדם-כלום!!! אני מרגישה הכל!!!! 0 השפעה של אפידורל פתיחה מלאה וצרחות מטורפות של כאבים שאני לא אשכח בחיים!!! אני כבר שעה עם פתיחה מלאה והמיילדות נותנות לי לנוח קצת בין לבין הלחיצות כי כבר הייתי מותשת ממש ורק בכיתי פתאום הרגשתי שיש לי בחילה ואני באפיסת כוחות היה לי קשה לנשום חיברו אותי לחמצן התחלתי להקיא והמיילדת נוגעת בי היא אומרת לי את רותחת-מודדת לי חום יוצא ל39.7 חום והיא בהלם אני עם פתיחה מלאה והיא ישר מזעיקה לחדר רופא ילדים ופתאום החדר מתמלא ברופאים ואז.. המוניטור לא מפסיק לצפצף! הדופק של הילדה בשמיים. וזה לא נרגע.. וככל שהדקות עוברות יש יותר ויותר רופאים בחדר ואני כבר מעורפלת לגמריי בקושי מצליחה ללחוץ ורק צורחת מכאבים. פתאום מי מגיעה? הרופאה הבכירה מהצהריים שסיפרתי שאמרה לי שאם לא אלד עד השעות הקטנות של הלילה היא שולחת אותי לקיסרי. היא נכנסת לחדר כחלק מסבב רופאים השעה כבר 6:00 בבוקר והיא בהלם לראות אותי המשפט הראשון שיצא לה מהפה ״מה?? עוד לא ילדת??״

היא מזיזה את כולם ממני רוצה לבדוק אותי ותוך כדאי מוציאה מידע מה עברתי בשעות האלה מספרים לה שהעלתי חום עכשיו בפתיחה מלאה אני כבר יום שלם עם ירידת מים והמוניטור מראה על מצוקה עוברית - דופק גבוהה מאוד. היא בודקת אותי לראות איפה הילדה יושבת בתעלה-כמו כל הפעמים הקודמות,למעלה!!! שתבינו אני כבר 40 שעות נמצאת שם באף אחת מהבדיקות הילדה לא התקדמה בתעלה גם כשהפתיחה עלתה ולאף אחד זה לא הדליק נורה אדומה. יש איתי בחדר בערך משהו כמו 20 רופאים והיא התחילה לצעוק ״עכשיו קיסרי חירום!!!!!! דקה והיא לא נמצאת פה״ אפילו וואקום לא היה בחשבון מרוב שהילדה הייתה גבוהה בתעלה. מהמשפט הזה ששמעתי אני כבר לא זוכרת כלום רק שדקה אחרי הייתי בחדר ניתוח מבוהלת נתנו לי מנות מכובדות מאוד של טשטוש ואפידורל והתעוררתי בחדר התאוששות. אז הלידה הייתה עבורי מאוד טראומתית 40 שעות בחדר לידה,2 זירוזים ובסוף הסתיים בקיסרי חירום שאפילו אחרי הלידה מרוב הטשטוש לא ראיתי את הילדה שלי. הנסיכה שלי נולדה במשקל של 3.500 קילו בשעה 6:25 (25 דקות מהרגע שהרופאה הבכירה נכנסה אליי לחדר ועוד הייתי בכלל בניסיון ללידה רגילה) היא הייתה בפגייה מכיוון שכשהיא נולדה היה לה מצוקה נשימתית בגלל שהיא הייתה תקועה בתעלה כל כך הרבה שעות. אחרי שבוע שלם לא קל בכלל בפגייה שהיא הייתה מחוברת למיליון מכשירים השתחררנו הביתה. ההחלמה של הקיסרי ברוך השם עברה לי בצורה הטובה ביותר. באותו יום הקמתי את עצמי על הרגליים בכוח!!! זה מסר שמאוד חשוב לי להעביר לי שמתוכנן לה קיסרי/תסיים את הלידה שלה בקיסרי. פשוט קומו ותתחילו ללכת! אם לא הגוף נכנס לטראומה וקשה לו יותר להחלים ואם הייתי יודעת שזאת ההחלמה של הקיסרי הייתי ממזמן אומרת להם לקחת אותי לקיסרי ולא סובלת את כל מה שעברתי. אבל הכל שווה ומתגמד ליד האושר הקטן שלי שכל פיסת כאב שלי שווה רק בשביל להריח אותה כל יום כל היום. עוד מסר שחשוב לי להעביר - לא להיות בלחץ ללדת !!!!!! אני חושבת שאם הייתי ממתינה שיתפתח לבד כל זה לא היה קורה הגעתי ב0 תנאים של לידה ועשיתי את כל הניסויים האלה על הגוף ובסופו של דבר הקטנה שלי לא הצליחה לנשום בכוחות עצמה והייתה צריכה עזרה בשבוע הראשון לחיים שלה. תמתינו בסבלנות - הם יוצאים מתי שהם מרגישים שהם מוכנים!!!!! אני בהחלט בלידות הבאות אם אין סכנה לי/לעובר לא מסכימה לשום זירוז. ועוד משהו-לפי דעתי אצלי בתהליך היה רשלנות רפואית. אם בכל בדיקות הפתיחה שלהם הילדה הייתה מאוד למעלה והכל התקדם כל כך לאט מישהו מהרופאים היה צריך להרים את הכפפה ממזמן ולא לתת לי לעבור את כל השעות האלה בכזה סבל! תמיד תיהיו ערניים, אני לא ידעתי כלום מה להגיד ואיך כי זה הכל לידה ראשונה ולא הבנתי כלום. בגלל זה גם שעבר זמן היה לי חשוב מאוד לספר לכן שכל אחת תלמד את הלקחים שהיא לוקחת לעצמה. בסופו של דבר,היום חודש וחצי אחרי אנחנו בבית-מרגישות מצויין ברוך השם ואני מגדלת אותה באושר ענקי. הכל היה שווה בשבילה! מאחלת לכולן לידה קלה כתרנגול וביידים מלאות❤️

ואיי סיפור מטורףף. ברוך השם שאת אחרייי❤ המון מזל טוב ❤

ווואו. מרגישה כאילו רצתי מרתון רק מקריאת הסיפור שלך.. את לביאה אמיתית.

מרגשת וכל כך צודקת❣

וואו איזה אישה חזקה כל הכבוד מלכה ❤️

אמאלההההה נשמע איום נורא וכואב גיבורה אמיתית הכי חשוב ששתיכן בריאות ושלמות ...כן לטבע יש נטייה לעשות דברים בקצב שלו לא מזרזים לידה אם אין סיכון לאם או לעובר חלילה .. תגדלו אותה בנחת ❤

את גיבורה ❤️ מזל טוב ורק נחת מהילדה

כל הכבוד על השיתוף ועל כל התהליך! תגדלו אותה באושר והמון מזל טוב ♥️

מטורף!! הכי חשוב ששתיכן בריאות💜

בדרך כלל לא קוראת סיפורי לידה כי אני כבר בהריון שני, אבל משום מה נכנסתי. קודם כל, את גיבורה וכל הכבוד לך♥️ רק רוצה לציין, שמצד אחד מסכימה איתך לגבי זה שכל תינוק והזמן שלו ואין מה ללכת לזירוזים סתם... ומצד שני, הריון שני עם סכרת הריון ובאמת יש המון סיכונים כשמגיעים לשלב הסופי, בעיקר מבחינת משקל העובר. אני הופנתי לזירוז בשבוע 38 (הייתי מאוזנת עם תזונה) ולמזלי יצא לבד כמה ימים לפני בירידת מים, אבל בפועל, כנראה שעדין הייתי עושה את זה מחשש להגיע לקיסרי רק בגלל ההערכת משקל וכדי מלכתחילה לא להגיע לקיסרי. מה שכן, מסכימה איתך שזה המווון שעות וכבר אחרי סבב פיטוצין או יממה כנראה כדאי היה לגשת לקיסרי. הכל מאחוריך מאמי, תגדלי אותה בנחת, אתן בריאות ובבית וזה מה שחשוב😘

זה טוב ששיתפת כי באמת יש פה לקחים. שיהיה לכם המון נחת ואושר ממנה❤

מזל טןב !!! גיבורההה🥰🥰🥰💕💕💕💐💐💐 ותודה ששיתפת. רק לא אמרת לנו באיזה בית חולים זה היה ..?

וואו, אלופה!!!! מזל טוב 🙏🏽💙 שתגדלו אותה בנחת ובריאות!

וואו מדהימה 😍תרבי המון הנחת ואושר

ואווו כמה קושי עברת גיבורה אמיתית, הרבה מזל טוב ורק אושר ונחת. מאוד הלחיץ אותי לשמוע על רשלנות כי אני גם מתכננת ללדת באסף הרופא 😞😲

וואו...איזה סיפור! קראתי כמו ספר מתח תודה לאל שאת והתינוקת בסדר תגדלו אותה בנחת !!⁦❤️⁩⁦❤️⁩ ותודה על המסר החשוב ✨✨💜💜

אמרה אסף הרופא

ואוו איזה סיפור הייתי מרותקת. גיבורה ואלופה כל הכבוד לך

ואוו גם לי קרה מקרה דומה באסף הרופא עשו לי בדיוק אותו הדבר חוץ מהמרפקים עשו לי פקיעת מים עם פתיחה 2 בלון ולא התקדם ואחרי 25 שעןת ניתוח חירום לא עבר שנה ואני בהריון נוסף ואני לא חושבת אפילו ללדת טבעי

ואיי הלחצתן אותי עכשו עם אסף הרופא ועוד אני חסרת ניסיון בהריון ראשון

ווואו לא קל נשמע העיקר עברתן את זה בשלום 🙏🏻🙏🏻 תגדלי אותה בנחת