לא קשור. אבל קשה לי על הלב. פורקת. מרגישה בודדה בעולם הזה! יש לי משפחה, ויש לי בעל מדהים. אבל אני מרגישה בודדה! גם האמהות שהכרתי בתקופת ההריון, וההורות בשנה האחרונה. הן לא שם. הן לא איתי. לא במחשבות, לא ברצונות, בכלום. אף אחת מהן לא אמיתית. ולא משנה כמה אני מנסה, אי אפשר לשמור על קשר כשזה רק מצד אחד. שלי. זה פשוט לא עובד. אני מרגישה שאני ממש נואשת לקשר עם מישהי, לטובת היכרות בין הילדים. ה"חברות" מהעבר, כבר בקושי יכולה לקרוא להן ככה. מרגישה שכל הזמן בא לי לבכות, מהבדידות המסריחה הזו. אני מטיילת בפארק, לבד עם העגלה. וכל השאר מטיילות בזוגות. ניסיתי איכשהו להתקרב לאמהות אחרות. אבל וואו הן כלכך אנטי להכניס מישהי חדשה למעגל שלהן. וגם כשיזמתי מפגש עם מישהי מהשכונה, היא הבריזה לי כל פעם מחדש שכתבתי לה. אז פשוט הפסקתי לכתוב לה. אני ממש לא רוצה שיחשבו שאני נואשת ומסכנה. יש איזה כמה בודדות, שאפשר להיפגש איתן פעם בשבועיים כזה. אבל זה לא קשר חברי שאפשר לפתח אותו לאנשהו. כי הן, לא רוצות שומדבר מעבר. הן לא רוצות מפגשים חוץ מפעם ב. הן לא רוצות כמובן שנגיע אחת לשניה הביתה. (גם בלי קשר לקורונה) בפעמים שכן נפגשנו, חלקן היו תקועות בפאלפון בלי סוף. או חפרו על הבעל. אני באמת מרגישה שרע לי מהלבד הזה. אני בוכה המון. מרגישה שאף אחת לא רוצה אותי בחברתה. ניסיתי לצאת מאיזור הנוחות שלי, ולהיות עם אמהות ששונות ממני לגמרי. אבל זה גם לא הולך. כי אני לא יכולה להפסיק להיות מי שאני. ואני לא רוצה שהקשר הזה יתחיל בצורה צבועה. אני יודעת בוודאות שיש כמה שנרתעו ממני, כי אין לי השכלה גבוהה. אז מה? זה אומר עלי משהו? זה אומר על מי שאני משהו? אני אמא בדיוק כמוהה. שנותנת את הנשמה שלה בשביל הילדה. עושה מעל ומעבר ליכולות שלי. ואז "מנדים" אותי כי אין לי תואר? אני יודעת שזה דפוק, אבל כל פוסט בפייסבוק, תמיד מישהי תתייג מישהי. וזו לא תיהיה אני אף פעם. אני לא קשורה לשומדבר, לא מזכירה לאף אחת כלום, שום סיטואציה, שום מקרה מצחיק או עצוב. שום דבר נוסטלגי. כלום. שומדבר. אני פשוט כבר לא קשורה לאף אחת, בשום נושא. בשום תחום. אשכרה לבד! כשהייתי נערה, הפחד הגדול שלי היה שאני אשאר לבד. וזה קרה. קרה אומנם עשור ומשהו אחרי. אבל זה קרה. מרגישה שאני שוב אותה ילדה בת 15 שמפחדת להיות לבד. עם עצמה. אבל זה כבר לא רק פחד שייקרה. זה קרה במציאות. ובמציאות זה הרבה יותר קשה ומסריח ממה שעבר לי במחשבות. למרות שקשה לי לשמור על קשרים עם אנשים, אני עושה את זה, עושה מאמצים כדי לשמר קשר (אולי זה קצת צבוע, ומרגישים את זה?) זה מצב כלכך מתסכל, ומייאש. ולבעלי אין איך לעזור. עם כמה שהוא רוצה. אבל כשהוא לא נמצא בבית, כשהוא בעבודה. אני לבד. ואין לי עם מי להיות. אין לי עם מי לדבר, לספר צחוקים, חוויות, זכרונות. סתם לשבת ולבהות באופק. כמה מהאמהות, נעלמו לגמרי אחרי מפגש אחד בודד. זה לא שאמרתי משהו שנוגד את העקרונות שלהן. יש אמהות שפוסלות אותי בגלל הגיל שלי. (29) יש אמהות שפסלו אותי כי לעולם לא אוכל להגיע אליהן הביתה גם ככה, כי אני לא משלהן. אני חילונית גמורה והן דתיות מסורתיות. (יותר מבחינת הלבוש והאוכל וכו) לא חשבתי שאמהות, שרובן גדולות ממני בכמה שנים טובות ייתעסקו בכאלו שטויות. פשוט עצוב לי שאמהות נהיו כאלו קרות ואדישות.. נשים ששופטות לפי הלבוש, לפי האמונה ולפי ההשכלה. מה עם להיות בן אדם אנושי קודם? לפני האפליה לפי כל מיני נושאים הזויים? עצוב לי. פשוט עצוב לי.

היי יקרה שלי אהיה הראשונה שאכתוב נכנסת לי ללב את בדיוק כפי מה שרשמת אמא בדיוק כמו כולם לצערי החברה היום באמת מחולקת ומקוטלגת מי יותר מי פחות ככה העולם בנוי תהיי חזקה אל תתני לזה להיכנס לך ללב יתר על המידה תהני מבעלך ומהילד תדברי ותצאי עם אמא או אחיות שלך מידי פעם :) ותנסי לשחרר מהמחשבות האלו כמה שאפשר ❤ מאיזה איזור את?

ואוו נשמע לא פשוט בכלל מה שאת כותבת.. אבל אני חושבת שאת צריכה קודם לקבל את עצמך כמו שאת!! אולי אפילו עם עזרה חיצונית. וברגע שתקבלי את עצמך אחרים יקבלו אותך. אנחנו לפעמים מצפים מהסביבה לעשות את מה שאנחנו בעצמינו לא עושות עבורנו.. אולי את פוסלת את עצמך כל הזמן? למה היו לך פחדים ומחשבות עוד בגיל 15?? יש פה משהו הרבה יותר עמוק!! ממש ממליצה לך לבדוק פנימה לתוך הנפש שלך מה גורם לך להרגיש ככה.

מצטרפת למה שהודיה רשמה. ממש נגעת לי בלב. את נשמעת בחורה מקסימה שנמצאת בשלב בחיים שבו את מרגישה שאף אחת לא רוצה בחברתך מסיבות מטופשות, זה באמת עצוב שהחברה שאנחנו חיות מה מחולקת ״לקבוצות״ אני אגיד לך משהו ובטוחה שעוד מלא אמהות של בנות פה אמרו להן את זה - עדיף חברה אחת טובה מאשר אלף צבועות ולא אמיתיות ולפעמים עדיף גם להיות לבד, להיות אמא לילדה המקסימה שלך. תאהבי את עצמך ותחיי בשלום עם עצמך מתוקה ❤️ מאיפה את?

אני ממש מפוצצת דמעות ונזלת. בכיתי בהיסטריה. וגם התגובות שלכן עשו אותי עוד יותר רגישה😢 אני מאיזור הדרום. עומר-באר שבע. (אנחנו מעומר, חמתי מבאר שבע) אבל יש לי קרובי משפחה גם במרכז וקצת צפונה יותר, ככה שמגיעה מידי פעם גם לשם. תודה לכן שאתן קוראות, ומכילות, ואומרות את המילים הנכונות. באמת תודה לכן❤

את כזאת מתוקה, מאחלת לך שה׳ ישלח לך את הכוח שאליו את זקוקה 💞 חיבוק גדול

ואוו אנונימית תקשיבי טוב-המילים שלך זה פשוט בול כאילו אני רשמתי. ממש מזדהה איתך וכואבת את כאבך. אני מאזור המרכז. חבל שאי אפשר להתכתב בפרטי.. כואבת לי הבטן מרוב המילים שלך. ממש

אהובה יקרה שולחת לך חיבוק ענק ❤️ ניסית לדבר עם בעלך שיארח לך יותר חברה?עם אחיות? אמא? מישהו?

וואו אהובההה אין לך מושג כמה שאני מבינה אותך!!!! הייתי במצב הזה בדיוק(כרגע אני סטודנטית ולכן יש לי חברות) אבל ההרגשה הזו של הבדידות היא פשוט הרגשה נוראיתתתתתת. כלכך עצוב לי לקרוא את מה שסיפרת! אם תרצי לדבר תוכלי לשלוח לי הודעה 0543547888 אני דתיה בת כמעט 20 מאזור ירושלים

מרגישה כיאלו אני רשמתי אומנם אני עדיין לא ילדתי עוד חודש בעזרת השם והיא בחוץ אבל אני כל הזמן רואה בנות עם עגלות וזה ואני כל הזמן חושבת לעצמי שאני יהיה לבד פשוט 😔

חיבוק ענק ! מקווה שתמצאי מעגל אמהות שיקבלו אותך כפי שאת ולא יחשיבו את עצמן ליותר ממך תרצי לדבר מוזמנת בפרטי תגידי אני ארשום לך מספר בכיף 😁

יקירה אני מבינה אותך לגמרי. בדיוק עברתי לגור בעיר באר שבע שאין לי שום חברה ,אך לאט לאט הקמתי קבוצת אימהות באזור שלי אשמח שתצטרפי ונעשה לך טוב כמה שרק נוכל. את מאוד מרגשת ונוגעת ללב. שולחת לך חיבוק חם

אהובה, תהיי חזקה בשביל עצמך קודם כל ובשביל המשפחה. אני מאזור אשדוד/קריית מלאכי אם את מגיעה לאזור צרי קשר בפרטי

איזה מרגשות אתן!!! כולכן! פשוט אין דברים כאלו! תודה לכולן על התמיכה הוירטואלית. זה בהחלט שווה משהו כשאין אף אחד אמיתי שתומך. שתדעו שאתן מהממות❤ אני כרגע בתהליך הזה, עוד לא מוכנה נפשית לחשוף את עצמי. אבל ברגע שאהיה מוכנה, אני מקווה למצוא אתכן כאן שוב.

בהצלחה אנונימית. את נשמעת לא פראיירית בכלל, מודעת לעצמך ונבונה. החיים ארוכים ומשתנים כל הזמן, עכשיו את למטה עם הרגשת בדידות מבאסת, בתקופה אחרת תמצאי את עצמך בקשרים חזקים ומשמעותיים עם חברות. תנשמי עמוק, תסתכלי כמה שינויים עברת בשנים האחרונות ותזכירי לעצמך שגם תחושת הבדידות תשתנה. הכל זמני😘

וואו הפוסט הזה באמת גרם לי לצמרמורת את האמת שאני די מיזדהה איתך אין לי גם שום קשר עם חברות/בנות דודות /ממשפחה ההורין שלי גרושים בקשר רק אם אימשלי שאר האחים שלי קטנים, אף פעם לא ההיתי מהאלא שיוצאות אם חברות לקניון לעיר לקניות וכאלה תמיד הכול היה לבד מדידות בגדים הכול הכול לבד ⁦☹️⁩למדתי ליחיות את זה אם השנים יכולה להגיד לך שבעלי זה החבר הכי טוב שלי שהוא הולך לעבודה ואני נשארת בבית אני יכולה סתם להתחיל ליבכות ורק לחכות שיגיע כבר אני מדברת איתו ומשתפת אותו כאילו הוא החברה שלי / הבת דודה הכול