פוסט פריקה 3 פעמים ניסיתי להתחיל לכתוב את הפוסט הזה, אבל אני בכל פעם אני מוצפת דמעות ברמה שאני לא רואה את המסך והנה שוב.. ילדתי לפני כמה שבועות. וממש קשה לי על השגרה. יש ימים שעוברים ממש בכיף ואני אפילו יוצאת לסיבוב עם הקטנה בחוץ ויש ימים כמו היום. אני מניקה סביבות 40 דקות, אח"כ גראפס, אח"כ מנסה להשכיב אותה לישון וזה גם טקס כי היא נודניקית כזאת ורוצה ידיים כל הזמן. עד שהיא נרדמת, אני מנסה לצחצח שיניים, להסתרק, לאכול ארוחת בוקר/צהריים, לפעמים לעשות כמה שיחות (סידורים כמו קופ"ח וכו', כלומר לא איזו שיחה מרעננת על חברה). עד שאני מסיימת לעשות את המעט הזה שרשמתי ונשכבת לנוח גם כן, היא כבר מתחילה לבכות שוב כי צריך להחליף לה, ואז היא שוב רעבה אז אני מניקה וזה חוזר בלופ ככה במהלך כל היום. אני עייפה, אני גמורה מעייפות, 3-4 שעות שאני ישנה בלילה בזמן שבעלי איתה- לא מצליחות להחזיק אותי אנרגתית כל היום. אני מתוסכלת, אני בוכה כל יומיים בערך, אני מיואשת. בכל פעם שאני שומעת את הבכי שלה - אני בעצמי מתחילה לבכות. מצד אחד אני כבר מתחילה לאבד סבלנות ולא מבינה מה היא רוצה מהחיים שלי, אני כל היום סביבה והיא עדיין בוכה. מצד שני, יש לי רגשות אשם מטורפים שאני מעיזה בכלל לכעוס על היצור הקטן הזה שרק זקוק לחום ואהבה של אמא. ואני אוהבת אותה יותר מכל, וזה עוד יותר גורם לי להרגיש אשמה וחרא של אמא , אם אני לא מצליחה להרגיע תינוקת בת כמה שבועות. וכל זה מלווה ב; אתר בניה שיש לי ממש ליד הבית, אז לא רק שאני נעולה ב4 קירות, גם אין לי שקט (אגב, לתינוקת זה לא מפריע לישון, אז הבכי לא בגלל זה). תגובות מעצבנות (של בנות בעיקר) שמרשות לעצמן להעביר ביקורת על אמהות של בנות אחרות, המראה המוזנח שלי, שפסגת השאיפות שלו זה סירוק פעם ביום בבוקר, העובדה שאני לא תמיד מספיקה לאכול ופשוט תסכול כללי. אני כותבת את זה ואני בוכה בלי סוף. בבקשה תרגיעו אותי, תזרקו כמה מילות עידוד. אני לא אחזיק מעמד ככה חצי שנה.

וואי קרעת לי את הלב! אז אני עדיין לא יודעת מה זה להיות במצב כמו שלך בע״ה אדע בקרוב רק יכולה אולי קצת לנחם אותך שהכל עניין של זמן וזו תקופה שתעבור. מה גם אולי שתנסי לשנות גישה ולבוא יותר אופטימית .. יכול להיות שהילדה שלך מרגישה את מה שאת מרגישה - מה שגורם לה לבכות. מאחלת לך הצלחה ענקית! והמון שעות שינה!

ממי אני עם 3 ילדים ומבינה אותך לך יש את בעלך שעוזר בלילה אצלי בעלי עובד ב2 עבודות כל השבוע ויוצא ב6 בבוקר וחוזר ב2 בלילה. ואני מחתלת מנקה מקלחת משחקת עם הילדים וכואב לי הציצי בטירוף,הגב גם,השן נשברה ויש לי דלקת ואין לי זמן לטפל בעצמי בכלל וכן אני גם נראת זוועה לא יכולה להתארגן.

וואי אנונימית אני מזה מבינה אותך אני הייתי בדיוק באותו מצב שלך וזה לא פשוט בכלל, יכולה להגיד לך שהקימה שלי בת חודשיים וחצי ובגיל חודשיים העסק התחיל להתאזן, פחות עייפות, יש יותר סדר לתינוקת וגם ההורמונים נרגעים, אבל עד אז תדאגי שיהיה לך אוכל מוכן בבית שרק תצטרכי לחמם, אמא או בעל שיגיעו כי באמת אין זמן להכין וקחי את הסמן שלך, את עוד תחזרי להיות מטופחת ויפה, זה יגיע עם הזמן

וואיי ממש קשה, אני מאד מזדהה

להיות אמא זו עבודה קשה אבל מהנה

אני עוד לא במקום של לייעץ.. אבל רוצה לשלוח לך חיבוק ואני יודעת מסיפורים שאת לא לבד וזה מאוד טבעי מה שאת חווה אז אל תחשבי לרגע שאת לא בסדר. מה עם עזרה מהמשפחות? זה משהו יכול לבוא בחשבון?

מאחלת לך הרבה כוחות ונחת ❤❤

מאמי ממש לא נעים לשמוע.. אבל מאיך שאת מתארת מה עובר עלייך זה נשמע שאת בדיכאון אחרי הלידה או לפחות בתחילתו וזה יהיה ממש נורא אם תישקעי בזה. אני יכולה להגיד לך שרק היום אני קולטת אחרי שנה וחצי שגם אני חוויתי סוג של דיכאון לאחר לידה כמו שאת מתארת הייתי גמורה ובכיתי המון , ויש פעמים שבאמת התעצבנתי מהבכי שלו למרות שהחזקתי אותו וכמובן שגם לי היו רגשות אשם מטורפים אני אמנם לא עברתי טיפול כלשהו וזה עבר לבד ב״ה כי התחלתי קצת לצאת ובעלי לפעמים היה נשאר איתו לבד וזה עשה לי טוב קצת להשתחרר מהקטן אפילו אם זה פעם בשבוע עם כמה שזה נשמע נורא זה עשה לי כל כך טוב אז אם יש לך חברות קרובות או אפילו אחות שאת יכולה לצאת איתה אני ממש ממליצה לך רק ערב אחד בשבוע לשעה שעתיים לשבת לאכול לנוח

כאילו כתבתי את זה בעצמי. החודש- חודש וחצי הראשונים היומזעזעים לי. באמת רציתי למות. והיה לי 3 אתרי בניה סביב הבית הפתרון - ל צ א ת גם אם רבע שעה לפארק, קצת למכולת, לקניון. זה אובדן שפיות אם לא וזו רק תקופה מזעזעת שכולן כנראה עוברות. היו ימים שהייתי מכינה א בוקר ב7 בבוקר ואוכלת רק ב4 אחרהצ את החביתה הקפואה בזמן שהוא עלי צורח מגזים היום הוא הילד הכי נוח ומקסים שיש בלי עין הרע

אנונימית ,תנסנ לצאת עם הילדה מהבית ,הבן שלי גם היה נורא נודניק בבית כשנולד וכשהייתי איתו בחוץ יכלתי לנשום ,הוא היה ישן המון ואני גם הייתי מתאווררת ,יש עכשיו ימים יפים בחוץ ,נצלי את זה וזאת תקופה שעוברת ,עוד מעט הילד יבסס את ההנקה ויתחיל לאכול במשך עשר דקות במקום ארבעים ,ובכללי הרבה דברים יבואו הרבה יותר בקלות בהצלחה !❤

זו גם בעיה שלא מכינים אותך לשואה כזו נראה לי בילד השני בעה יהיה יותר שפוי כי את כבר יודעת מה זה גזים, הנקות צבר, קפיצות גדילה, שמתישהוא זה נגמר

קודם כל רוצה לחזק אותך ולומר שמה שאת חווה ועוברת זה טבעי החודשים הראשונים לא פשוטים בכלל בלשון המעטה אף אחד לא מכין אותך למה זה להיות אמא בהתחלה הכל נראה קשה את מאשימה את עצמך (כמובן שאני לא מדברת בשם כולן יש כאלה ויש כאלה) אבל כן יש בנות שחוות את זה בצורה קשה את עוד מניקה אז בכלל אני הרגשתי קושי בהנקה גם בגלל זה ועוד כל מיני סיבות ולכן בחרתי להפסיק (שלא תטעי אני לא ממליצה להפסיק להניק אם את מרגישה עם זה טוב ממש לא ) מספרת לך על עצמי מבנות פה בפורום הבנתי שזה מסדר שההנקה מתבססת שאל זה אגב לא ידעתי ולכן זה היה נראה בעיניי כמו הר גבוהה להניק אבל בשבילך תחכי קצת בסבלנות עוד חודש קושי וזה יעבור לאט לאט מה שעשה לי טוב זה לא להיתקע בבית להשתדל לצאת וילדתי בחורף אז קניונים היה אופציה ללכת לאמא ולחברות עם הילד לשמוע שירים תוך כדי שאני מאכילה לראות סדרה ולנסות להעביר את הזמן ההתחלתי של הגזים ושל ההיכרות כדבר חוויתי יותר אל תדאגי זה עובר הם טיפה גודלים הגזים עוברים את מכירה אותו והוא אותך זההמשתפר המון הצלחות

נשמע שאת כותבת מהלב ושיש לך מלא אהבה לאוצר הקטן שלך. אם ישנה אופציה לבקש עזרה מאימא שלך או של בעלך שתבוא ותעזור לך במהלך היום אפילו לפעם פעמיים בשבוע לחודשים הראשונים. שתכין לך ארוחת בוקר בזמן שאת מניקה ,שתרגיע את הקטנה בזמן שאת מארגנת את הבית ומסדרת דברים טלפונים וככה מעט יקל עליך.ותוכלי לישון מעט מדיי פעם. ותזכרי כולן עוברות את זה ובטח שאת גם יכולה!! תאספי כוחות מאמינה בך 🙂 וטיפ קטן שלי נתנו לעתיד שקרב ובא. תנצלי כל הזדמנות שיש לך לישון.אל תגידי אעשה ככה וככה פשוט תלכי לישון.