מיואשת.. מה קורה איתי? מה אני עושה? מהכל.. מהעבודה הבלתי נגמרת בבית .. מהיחסים עם הבעל ..מחוסר השינה כבר שנה מאז שילדתי (עדיין מתעורר פעמיים שלושה).. מאיך שאני נראית.. מחוסר הטיפוח וההשמנה..הבגדים המכוערים.. מחוסר הזמן.. מהשעמום בעבודה והמשכורת הנמוכה.. מהחברות שהתרחקו.. מהיותי לבד .. מחוסר השמחה .. מחוסר ההתלהבות..

ממש מבינה. תתמקדי בדבר אחד בלבד שתעשי למען עצמך. לדוגמה, לצאת לטיפול פנים, או ציפרניים. כי את באמת מתמודדת עם הרבה וכדאי שתקחי את זה בהדרגה. תפרקי את המצב ותתמקדי בדבר דבר. אל תדחקי בעצמך. הרבה כוחות

אני גם שם.. בדיוק כמוך. קשה

מבינה כל כך אבל רק חודשיים וחצי אחרי לידה.. אני עוד מעט חוזרת לעבוד מקווה שזה יעלה לי קצת את המצב רוח.

אז תתחילי לעשות בשביל עצמך לאט לאט לא טוב לך כרגע תצריך שינוי העבודה לא מתגמלת לא מספקת , תתחילי לחפש יש המון משרות תשלחי קורות חיים תסמני לך קרטריונים חשובים , שעות עבודה קרבה לבית שכר ותחפשי משרות עד שתמצאי משהו אחר תרשמימלחדר כושר שעה ביום 3 פעמים בשבוע יעשה לך טוב גם פיזית וגם נפשית תשני את התזונה תאכלי בריא יותר תלכי לקנות בגדים שאת אוהבת . הילד בן שנה לא אמור לקום בלילה תשני גישה מתעורר תחזירי למיטה לשבת לידו עד שנרדם לא לתת בקבוק לא אוכל ולא מים להסביר שחוזרים לישון להחשיך את החדר פשוט מלחמה 3 ימים והוא לא יתעורר לך יותר מניסיון . הבת שלי בגיל כזה עברה למיטת מעבר היתה מטיילת בבית היינו מחזירים אותה למיטה מליון פעם בסוף התייאשה לא קמה יותר.

מבינה אותך כל כך....אני בדיוק במצבך...5 שנים נשואה ומרגישה שחוקה יותר ממישהי בת 50...מה אני יגיד לך..מקווה שהזמן יעשה את שלו והמצב ישתפר עם השנים..

מבינה אותך הריון ראשון לפני שנה וחצי ובמרס אמורה ללדת נראה שכולן מרגישות ככה וזה לא נמנע. אני מציעה להיפגש עם עוד בנות, אם את מהצפון אפילו אשמח.. להבין שזה לא רק את