דיכאון נורא היינו עכשיו 5 ימים באילת עם התינוק והילדה והיה מושלם. חופשה שקיבלנו מההורים של בעלי שכל שנה מחלקים לאח אחר והשנה החליטו להשקיע בנו, החופשה הראשונה שלנו כי תמיד היינו פחות חשובים ובלי אמצעים לפנק את עצמנו היות ואני היחידה בבית כרגע שעובדת כי בעלי סטודנט (המשפחה שלו עוזרים קצת ומבחינתם אנחנו צריכים להיות אסירי תודה על מה שנותנים) אני עובדת משרה מלאה וחוזרת הביתה מספיקה להיות שעה עם התינוקי עד שהוא הולך לישון וקצת יותר עם הגדולה שבדרך כלל צריכה להשלים שיעורי בית ולהימרח מול הטלוויזיה כבר... בקושי נשאר זמן לעצמי או אליהם והעייפות נוראית. עכשיו הייתה לי הזדמנות ראשונה מאז ששניהם נולדו להיות איתם, לבלות ולהכיר וכל כך נהנתי. מכעיס אותי האמהות ששמחות לזרוק אותם למסגרות, אני מתה מקנאה בכל מי שעובדת במשרת אם ומקבלת הטבות מהעבודה. החזרה הזאת לשגרה מדכאת אותי ברמה שקשה לתאר, אני שלושה ימים לא מפסיקה לבכות ולהרגיש כמו חרא, אלוהים יודע מתי הפעם הבאה שיהיה לנו כזה זמן איכות ביחד. איך יוצאים מזה?

גם אני לא מבינה את האמהות האלה מוכנה להישאר תמיד עם הילדים בבית ולהיות עקרת בית אהל לא תמיד המצב מאפשר..צריך לנצל כל רגע איתם הם יהלום!!ואפשר לשאול בן כמה התינוק ואיך הסתדרתם איתו באילת??

גם אני אוהבת להשאר עם הילד בבית אבל אי אפשר לשפוט אף אחת ששמחה מזה כי לא אומר שהיא פחות אוהבת את הילדים כל ילד וכל גיל זה מאתגר יש ילדים פשוטים יותר ויש פחות אבל לפעמים באלך את העצמך באלך להיות בשקט שלך והמסגרות לילדים מאפשרות את זה אין קשר לאהבה לילד ליחס של ההורה כלפיו רק רצון מידי פעם לשקט שלך

התינוקי בן 11 חודשים והסתדרנו נהדר, בהתחלה נורא פחדתי אבל פשוט זרמנו והיה מושלם. וגילי, ממש לא באתי ממקום שיפוטי וסליחה אם זה נתפס ככה.....

אהובה, עזבי, אל תסתכלי על אף אחד, אין לך מןשג מי מהאמהות האלה עם המשרת אם שמתלוננות על הזמן איכות שיש להם עם הילדים איך הן היו מוכנות אולי להתחלף איתך.. לכי תדעי. כנראה שאת זכית שאופי קשוב, סובלני ואמפטי והן היו מתחלפות איתך עכשיו ונותנות הרבה בשביל זה.. אני מאמינה שבעלך לא ישאר סטודנט לנצח, אתם נשמעים זןג תעיר ובטח עוד כמה ילדים לפניכם, ואיזה כיף לך, אחכ את כל כך תעריכי את הזמן שיתפנה לך איתם כשהמצב שלכם ישתנה...

איפה צעיר, כבר בני שלושים כמעט..... לא רואה את האופק לסיוט הזה

חח בני שלושים כמעט זה לא צעיר? מה אנחנן נגיד.. כן צריך סבלנות בחיים גם לעצמי אני אומרת. דברים משתנים, חכי, הוא סטודנט כרגע? זה לא לנצח...מזל שהוא סטודנט ושיש לו אופק ! מה יגיד מי שאחרי תואר ואין לו אופק כי התןאר שהוא עשה שווה לכלום... וגם תמיד את יכולה לחפש עוד עבודה לא? אם פתאום תמצאי משהו מושלם שהוא גם משרת אם?

לחפש עבודה אחרת הכוונה * לא עוד עבודה

אין משרות אם בתחום שלי, זה לוותר עליו לגמרי וכבר שקלתי לעשות את זה אבל זה יהיה גם לוותר על עצמי כי אז אני נזכרת בכל העבודות שעברתי לפני שהגעתי לתחום הזה וכמה סבלתי והייתי אומללה והיום אני קמה בכיף בבוקר יודעת שמצפה לי עוד יום מעניין

אנונימית יקרה מהתגובה האחרונה שלך אני מבינה שאת מברכת על העבודה שכיף לך לקום. זכית! כי יש אנשים שקמים כל בוקר שמים תילדים במסגרות ורצים לעבודה מגעילה שלא תואמת תאופי שלהם אבל זקוקים לפרנסה. תתבונני על כל כיוון לכאן או לכאן יש טוב ויש מעט רע בכל דבר. תפקידנו תמיד לברך על מה שיש ולומר תודה לאלוהים גם על הקושי. אני בטוחה שאת אמא מהממת ותמצאי גם את הרגעים שלך עם הילדים ולבלות איתם גם אם זה זמן מועט.

בייבי 2 מדהימה