רוצה לפרוק יש לי חברה טובה ממש שמרגישה פתוחה איתי והיא לצערי ילדה מוקדם הילדה בסדר הכל מצויין ומדהים אבל היא תמיד נוהגת להזכיר את זה ולומר...את זה בכל הזדמנות...תלטפי את הבטן כי אני לא זכיתי בקושי הרגשתי תנועות וילדתי לא הספקתי תצטלמי וכו וכו ואני מבינה את גודל הטראומה והכי תמכתי בה בעולם אבל קשה לי לא מפסיקה לחשוב שאצלי הכל יהיה בסדר למה לא...שאנחנו לא "שוות" במרכאות שזה לא פייר כלפייה וגם לא נעים לי לשמוע אבל שוב זה לא בכוונה...כול שבוע שעובר אני מודה לאלוהים גם בנאדם חרדתי ברמות ואני כרגע בשבוע 24 נראה לי כל השבוע שהיא ילדה ב27 אני לא אשן בלילהה.....
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי26 באוגוסט 2019 בשעה 11:30
אני הייתי מצמצמת איתה מגע כרגע, כנראה היא לא תירגע עד שתלדי ואת מכירה אותה אם יש לך את ההבנה לקבל אם תעמידי אותה במקום.. אני הייתי מתרחקת בטענה שאני עסוקה ועוד.. בידיים מלאות בעז"ה 🤗
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי26 באוגוסט 2019 בשעה 11:31
אבל לה לא***
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי26 באוגוסט 2019 בשעה 11:36
מאמוש חוויית ההריון היא נורא אינדיוודואלית ואין צורך ל"התאבל" על כך שלך קל יותר מלאחרת. תמכת בה, עודדת אותה, היית שם בשבילה והיא צריכה להודות לבורא עולם על כך שהילדה בסדר. תתרכזי בהריון שלך כרגע ולא בשל אחרים. המשך הריון מקסים ומוצלח😘
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי26 באוגוסט 2019 בשעה 11:59
מסכימה עם מי שאמרה שאולי נכון לצמצם עם אותה חברה את ההתקשרות כרגע. היא עם הסיפור שלה ומתקשה לראות אותך כנפרדת ממנה, או את ההשפעה המלחיצה של הדברים עלייך. את לא תהיי חברה פחות טובה, אם תשמרי על עצמך יותר עכשיו ותצמצמי מעט את הקשר.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

רוצה להתייעץ. הבן שלי נכנס לראשונה לגן. בן 1.8, אני רואה שהגננת שלו עושה כמיטב יכולתה כדי לעזור לו להסתגל ולהשתלב. היא בשיתוף פעולה מלא איתי ומאוד משתדלת. הוא בגן כבר שבוע וחצי. הימים הראשונים היו קטסטרופה, רק בכה בהיסטריה כי אמא לא נמצאת, נשאר לחצי שעה-שעה גג. גם אני לא הפסקתי לבכות בבית. השבוע היא אומרת שחל שיפור, כל יום היא מעלה את זמן השהות שלו בקצת ואתמול הגענו לשעתיים וחצי. היא אומרת בכנות שיש הרבה בכי מצידו, הוא בוכה-נרגע-בוכה-נרגע. מצליח להרגיע את עצמו לפעמים, ומתחיל להרגע גם בידיים שלה (מפתח איתה קשר שזה טוב). היא אומרת שהבכי בימים האחרונים קיים אבל פחות היסטרי מההתחלה. היא אומרת שהוא מבקש להיות בעגלה מדי פעם וזה מרגיע אותו. מה שכואב לי בלב לשמוע, זה שגם כשהוא מרגיע את עצמו ומפסיק לבכות, הוא יושב בחצר עם כל הילדים ולא משחק- רק מסתכל. הוא לא מוכן לאכול כ ל ו ם בגן וגם לא מוכן לשבת איתם באוכל. בימים הראשונים שהייתי איתו בגן הוא כן שיחק ואכל בשמחה והנאה, ובאופן כללי הבן שלי אוהב אוכל וחברים. ברור לי שזה נובע מקושי רגשי שהוא נמצא בו כי אמא לא נמצאת. השאלה שלי, מה אפשר לעשות עם זה שלא אוכל ולא משחק? זה ישאר ככה? לנצח אצטרך לדאוג שהוא לא אוכל שם ויושב בצד כשכולם נהנים? הלב שלי כואב לשמוע את זה😭
💬2 תגובות