מישהי התמודדה עם זה? מאז ומתמיד הייתי ילדה רגישה, כשהתבגרתי זה התחלף במחשבות מלנכוליות ואף אובדניות. אף פעם לא הגעתי לכדי מעשה (אולי מפחדנות). לצד זה אני גם בנאדם אופטימי ושמח, עם עליות ומורדות כמו כולם. לא יודעת אם אני היחידה או שכולן ככה או לפחוץ חלק מהנשים, יש לי המון פעמים קול קטן בראש ש"מתנכל" אלי וקורא לי מפגרת, מטומטמת, כאלה. יש לי משפחה ובעל מהממים ותומכים שעוזרים לי תמיד, החיים שלי דבש. רק הקולות הפנימיים מפריעים לי, תמיד. עכשיו עם הילדים זה בכלל תופס אותי לא מוכנה הרבה פעמים כי אני מצד אחד מרגישה אמא רעה ומצד שני לא רוצה שהילדים יחיו בלי אמא ובנוסף עם החיים שלי ועושים אותי מלאה ומאושרת. יש לי תחביבים וחיי חברה ופשוט הדימוי העצמי ברצפה. מישהי חוותה ויכולה לשתף

פסיכולוג ואל תחכי עם זה! הכל בסדר אין משהו שאי אפשר לטפל בו בעזרת עזרה!

אני לא חוייתי את מה שאת חוית אבל כן סובלת מחרדות קשות מאוד ופסיכולוג זה לא בושה ואני מרגישה שהוא הציל לי את החיים וחשוב מאוד לטפל לפני שהילדים גדלים ולגבי הדימוי העצמי אני לא יודעת מי את ואיך את נראית אבל אישה היא מלכה ואת צריכה להרגיש ככה הבאת לעולם ילדים חוית כל כך הרבה את צריכה להעריך את עצמך ולא לתת לאף אחד מהסביבה שלך להקטין אותך את מלכה ! חיבוק ❤️

לא מזדהה עם מה שעובר עלייך . חיבוק גדול לדעתי אם לא היית בטיפול , אולי תגשי לשלול דיכאון אחרי לידה או בכלל דיכאון ... אל תחכי עם זה...

לא הייתי מזלזלת בזה, לכי לטיפול! שולחת לך חיבוק גדול ⁦❤️⁩