נשים אחרי לידה.. חייבת לבשוק אם רק אני מרגישה ככה.. מרגיש לי שלכולן ממש כיף בחופשת לידה, מאושרות, שמחות מבלות. אני מאושרת מאוד על האוצר שקיבלתי לפני חודש, אסל חייבת לציין שזה לא נוצץ כמו שחשבתי.. מאוד קשה לי, אני בוכה המון, מרגישה מתוסכלת ומגעילה ולא יכולה לראות את עצמי יותר עם הפיגמות האלה בבית. מרגישה שכל הזמן יש לי ריח של זיעה, התינות בןכה המון וזה פשוט מתסכללל אותייי ואז יוצא מצב שאני בוכה יחד איתה וכואב לי עליה שהיא צריכה לראות אותי ולשמוע אותי במצב הזה.. אני כל הזמן בתקווה שהיא לא מבינה כלום, אבל יש לה מבט כזה לתוך העיניים שלי שזה שורף לי את הלב. אני לא בדיכאון או משהו, אני מאוהבת בילדה שלי ומאושרת שיש לי אותה, אבל פשוט לא נהנת מהתקופה הזאת.. אני לא באמת מספיקה לעשות מלא דברים, כי היא לא הכי מאפשרת לי וכל הסביבה תמיד אומרים איזה כיף לך את בחופשת לידה או מה יכול להיות קשה בלהיות בבית כל היום. בנוסף להכול קשה לקבל את הגוף שהתעוות אמנם נשארתי עם 5 קילו עודף בסך הכול, אבל הצורה של הגוף התעוותה והגינסים עולים עליי אבל יושבים מזעזע והחזה התפנצר! בקיצור, באמת מעניין אותי לדעת אם אני פה בבעיה, או שזה משהו שקורה לעוד נשים

היי יקירה,קודם כל תהיי רגועה את לא היחידה את אולי אחת ממלא נשים שעוברות את זה. ילדתי את בני הבכור לפני שנתיים וחצי ואחרי הלידה הפכתי לבן אדם אחר,כמו שאת מתארת כל היום עם הפיג’מות המגעילות בבית ונראית כמו סחבה,זו לגמרי אחת התקופות הכי קשות של חיי,הייתי בודדה מאוד ממורמרת ומתוסכלת ללא שום עזרה,אפילו פחדתי להסתכל על עצמי במראה,תוך חודש הורדתי 13 קילו ונשאר 3 קילו עם בטן מדלדלת,אחרי שלושה חודשים תפסתי את עצמי וחזרתי להתאמן,אני רוקדת ומתאמנת מגיל 4 בערך,בחיים לא היה לי צלוליט או שומן בגוף אז תחשבי לאיזה דיכאון נכנסתי,אחרי 10 חודשים אחי נהרג והורדתי עוד במשקל,בקיצור תקופה שהייתי רוצה למחוק,אחרי שנה ושלוש הכנסתי את בני לגן ומאז קיבלתי את חיי בחזרה,אם יש לך אפשרות לבקש עזרה טל תהססי לבקש,לי לא הייתה עזרה,חמתי נפטרה עוד לפני שהספקתי להכיר אותה ואמי הייתה כולה בת 48 בעלת עסק. אני רוצה לעודד אותך ולהגיד לך שזה עובר,אל תישברי,תחייכי ,תצאי מהבית זה יעזור לך.

וואו עברת תקופה נוראיתתת! אני מקווה שאת אחרי זה ומרגישה טוב! תודה על העידוד והשיתוף זה עוזר לדעת שהבעיה היא לא אצלי ושזה משהו לגיטימי

חחח לא יודעת מי סיפר לך את האגדות האלה.... אבל חופשת לידה זה ממש לא חופשה.... ואת ממש לא יכולה לעשות /להספיק הרבה דברים.... רוב היום שלך זה להחליף חיתולים להאכיל להרגיע את התינוק רוב הזמן על הידיים.... והכי חשוב כשהתינוק כבר ישן את ישנה יחד איתו.... מה שכן יש אור בקצה המנהרה.... את רק חודש אחרי, רוב האימהות שיוצאות ומבלות הילדים שלהם כבר מעל גיל חודשיים לפחות.... החודש וחצי חודשיים הראשונים הכי קשים....ושאף אחד לא יספר לך אחרת, כולן עוברות את זה

ילדתי לפני חודש אני בדיוק כמוךך אבל זה מרגיש לי דיכאון התקופה הזאת מחכה שיחלוף נימאס לי לבכות להיות בפיג'מה וכל היום להיות כמו פרה עם ציצי בשלוף תיסכולל

לגמרי אחרי זה,כמו שאמרתי תקופה קשב מאוד שעוברת,אל תדאגי ואל תשקעי,יהיה בסדר.

כולן ככה! ואני אחת שמאוד נהנית גם להיות כל היום בבית עם פיג'מה וגם מהחופשת לידה... אבל, אין ספק בכלל שלא מדובר על החודש וחצי הראשונים שהם הדבר הכי קשה שאפשר לעבור בחיים... לא ישנים כל היום האכלות מסביב לשעון+הרדמות+גרפסים ואם יש איזה גזים/ריפלוקס אז בכלללללל... אחרי חודש וחצי אפשר להתחיל להתאפס על עצמך ועל העולם... וגם אז זה לוקח שבועיים שלושה עד שחוזרים למצב שפוי פחות או יותר... מה שהכי עזר לי זה לשחרר... תוותרי לעצמך, אז הבית לא נקי, אז יש מלא כלים בכיור.. אז מה? העיקר שנחת קצת :)

חחח שכחת שצריך להתחיל פסחח חחחח סתם אבל את צודקת לגמרי.. כמה זמן את אחרי לידה?

אמנם עדיין לא ילדתי - קודם כל המון המון מזל טוב בטוחה שההרגשה לא נעימה ושומעת מהרבה על תחושות דומות לדעתי תנסי לעשות לעצמך שיגרה נעימה - כל בוקר להתקלח להחליף בגדים לסדר את השיער, להתאפר קצת, לשים בושם.. זה ייתן לך הרגשה יותר טובה בנוסף תצאי לטייל עם התינוקת בעגלה בחוץ תעשו סיבוב, תלכו לקניון תראי אנשים, תקני בגדים ודברים שעושים לך טוב. בהתחלה זה אולי ירגיש לך מזוייף ומאולץ אבל אחר כך את תהני מזה.

כן רק שבנתיים היה גשום וזה.. ואת כח הזמן דואגת לתינוק שלא יתקרר או משהו, מחכה לתקופה יפה יותר מבחינת מזג האוויר.. היום למשל די בהיר, אולי אצא איתה לטייל קצת חח

אביה, זה רעיונות נחמדים, בפועל זה פחות עובד כשכל שעתיים התינוק קם לאכול ובין לבין את מחזיקה על הידיים... אפילו להתלבש לפעמים אין זמן... בטח שלא לוותר בגלל זה על אוכל..... חחח ובאמת המזג אוויר (המתסכל הזה) רק מחמיר את המצב.... ולשאלתך אנונימית, אני חודש ו3 שבועות בערך אחרי לידה.. אבל אני מדברת מניסיון של 2 לידות קודמות...

כל הכבוד.. האמת אני לפעמים באה להתלבש ולוקח לי כמה שעות, היא לא תמיד נותנת היא יכולה להתחילצלבכות שעההה

אנונימית על מה שכתבת בול כמוני אחד לאחד!!! חופשת לידה זה לא, אלא טיפול באוצר 24/7 ( במיוחד שבעלי חוזר רק ב7 וחצי בערב)... ובדיוק בשביל זה מביאים לך חופשה מהביטוח לאומי כדי שנגדל את התינוק שלנו... הלוואי שיהיה לנו בהצלחה וגידול קל!!

ויש לציין שגם היו ימים שבכיתי עם התינוק כי הרגשתי חסרת אונים ואכן אני בחורה שכל הזמן עובדת ולבושה ופתאום עם פיג'מה כל היום ושיער מקורזל חחח. בקיצור בול אותו דבר

אנומימית יקרה!! דעי לך שאת לא לבד ורוב רובן של הנשים אחרי לידה חוות את מה שאת חווה במיוחד בלידה ראשונה פתאום מקבלים כאפהה כזאת שלא הכל נוצץ וזהב כמו שמתארים. אני גם ילדתי לפני חודשיים והרגשתי בדיוק כמוךך מבטיחה לך עוד קצת זה יעבור. יתחיל להתחמם קצת והקטנה עוד טיפה תגדל תתלבשי תתאפרי תצאי איתה (טיפ מראש אם את מתכננת לצאת גם אם זה סתם לקניון תתחילי לתארגן שעתיים מראש חחחח) תקבעי עם חברות..או סתם להורים... בערבים תשאירי את הקנה אצל מישו שאת סומכת ותקבעו דייט את ובעלך תתארגני יפה תקני בגדים. תשקיעי בעצמך מגיע לך!! ילדת אוצר זה לא מובן מאליו. בקיצור אל תשקיעי בזה קומי ותחזקי את עצמך בדברים שאת יודעת שיעשו לך טוב! המון הצלחה

עןד דבר עוד קצת שהקטנטונת תגדל ותתחיל לחייך לך ולהגיב ותיהיה קצת יותר מענינית הכלללללללל ישכחח לך תרצי כל היום לשבת בבית ולשחק איתהה...עוד טיפה סבלנות זה ישתלם אחכ חחח