בנות איך הקשר שלכן עם אמא שלכן? היי כולן, יודעת שזה לא הכי קשור לפורום אבל אין לי איפה לשתף בצורה אנונימית ואני חייבת לפרוק ולקבל עצה נשית.. אני בת 28 ילדתי ילד ראשון לפני שלושה חודשים ואנחנו גרים אצל ההורים שלי. אמא שלי היא האמא הכי טובה והכי נוראית בעולם. כן יש דבר כזה. קשה להסביר מורכבות של בן אדם במילים בלבד אבל מצד אחד הייתה אמא הכי מסורה בעולם מאלה שיביאו לי סיר קוסקוס עד לאילת אם אני אבקש. מצד שני היא בן אדם מאוד מתוסבך עם עצמו, סגור ממורמר כעסן שתלטן והיד עוד נטויה בתיאורים :(. מה שגרם לכך שגדלנו בקשר לא אדוק של אמא ובת. להיפך קשר עם ריחוק והמון מתח. היא מאוד רוצה לעזור עם הילד וכל הזמן אומרת לי ובעלי שנצא והיא תשמור על הילד. אבל לאחרונה המתח ביננו כל כך גדול מכל מיני דברים שקרו שאני לא מרגישה אפילו בנוח להגיד לה שתישאר עם הילד שעתיים כדי שאצא לאנשהו, אני גרה איתה באותו בבית ומרגישה שכיבכול אין לי עזרה עם הילד כי קשה לי לבקש. עם זה עוד אני יכולה להסתדר.. מקסימום אשאר בבית. אבל עצוב לי אני ממש מתאבלת על כך שיש לי כזה קשר עם אמא שלי. בחיים אנחנו לא מדברות על הבעיות ביננו תמיד הכל טעון כזה אנחנו לא יודעות לנהל שיחה שחושפת רגש זה לא רגיל אצלנו. ואני יודעת שתגידו לי "תדברי איתה בפתיחות" אבל זה ממש לא ריאלי כי אין לנו שום תקשורת שכזו יש לנו ממש נכות רגשית.. השאלה אם יש סיכוי לשקם בכלל קשר עם אמא. אשמח שתשתפו אותי אם גם לכן יש קשר מורכב עם אמא או שזה רק אצלי? מפחדת לשחזר את אותן טעויות עם הילדים שלי

babyboy.. הייתי ביעוץ בעברי. בעיקר כי הייתה לי חרדה להיות אמא כי זה תמיד התפרש לי כנטל וכמשהו שלילי כי היא הייתה מה שהכרתי. למדתי איך לשחרר אבל לשקם את הקשר קשה מאוד כי זה לא תלוי רק בי

זה פשוט נשמע שאת צריכה לצאת מהבית..ולהתחיל לעבוד כל הקשר..אולי אפילו ללכת לראות סרט..או לשבת במסעדה ביחד.פעילות ששתיכן נהנות ממנה..ולהתחיל לאט לאט לקלף שכבות..אבל בעיני הבעיה העיקרית היא שאת גרה איתה באותו הבית.. זו דעתי בכל אופן. הקשר שלי עם אמא שלי הוא ממש ממש טוב..20 שנה בסך הכל ביננו ואני מאוד מעריכה אותה על כל מה שהיא עושה בשבילי ( שבוע 35) ותעשה אחרי שאלד..אל תשווי לאף קשר אחר כי אנחנו בני אדם שונים עם אופי אחר לחלוטין..

בר גרתי גם מחוץ לבית תקופה ארוכה, עדיין היה אותו דבר. וכן ברור לי שכל קשר הוא שונה אבל לא יודעת למה כתבתי את השאלה.. אולי קצת לשמוע עצות. הבטן מתכווצת מרוב שלא טוב לי בדינמיקה איתה אני בצער על זה ממש שקשה לי בכלל לתאר במילים.

יש לה רצון אבל היא כל כךךך סגורה ולא תקשורתית (וגם אני למדתי את זה ממנה היטב) שקשה מאוד להתקדם למשהו..

האמת שהתיאור שלך ממש מזכיר אותי ואת אימא שלי. ובדיוק אבא שלי נפטר לפני חצי שנה, הוא זה שהיה מגשר בינינו ופתאום אנחנו אבודות כזה.. אין לי ממש עצה רק שגם לי יש דבר כזה..

קודם כל רואים שהיא מנסה להפתח אליךך ולשמור על הילד ובכך לשבור את הקרח תזרמי איתה כשזה קורה תפתחי אליה יותר זה אוטומטית יבא לה גם אבא שלי בנאדם קר אבל אני פשוט עם השנים הזרמתי אותו ליהיות אבא יותר חם אני מחבקת אותו אומרת לו מילות חיבה אז הוא לאט לאט גם לומד ליהיות כזה הכל עניין של פתיחות עם כל הקושי שבדבר לנסות לשבור את החומות ואת תראי עד כמה שזה ישתלם בהצלחה