חייבת לפרוק....משפחה.... הי לכל הבנות. חייבת לבדוק שאני לא יורדת מהפסים..... כבר יותר מחודש אני בשמירת הריון מסיימת חודש שמיני עכשיו. את אוגוסט העברתי גם עם ילד בן 4 שסיים קייטנה. יש לי אח ואחות שגרים באותה עיר, אמנם עם ילדים בחופש גם....אבל אחי בכלל לא התקשר אלי לשאול לשלומי כל התקופה. גם לא אישתו. אחותי התקשרה אולי פעמיים. ואני לא מדברת בכלל על הצעת עזרה כלשהי. כל פעם שאני חושבת על זה אני מתחילה לבכות ולהרגיש שלא איכפת להם בכלל.אני ממש כועסת, פגועה ומאוכזבת. אני לא רוצה להעמיק את הקרע שגם ככה גדל עכשיו (אני לא מסוגלת לחשוב על אחים שמנתקים קשר) אבל אני לא מסוגלת ככה. אחי ואשתו נגיד שלחו לי sms עם ברכה ליומולדת (ציפיתי שיתקשרו אבל מילא) ועניתי בנימוס ואפילו בשמחה. אבל אני יותר ויותר מרגישה שאני לא רוצה לראות אותם .................

אם יש משהו שלמדתי בחיים זה לא לצפות שאנשים ינחשו מה אני רוצה. אם רצית שיעזרו לך, היית פשוט מבקשת. אל תחכי שאנשים יבינו לבד ותאכלי את עצמך בזמן הזה. לכל אחד יש את התיק שלו ואת השגרה העמוסה והמתישה שלו ולפעמים לא חושבים.. זה לאו דווקא כי לא אכפת להם, אולי פשוט לא עבר להם בראש. אל תחששי לבקש (או לפחות לרמוז) עזרה. במקרה הכי גרוע יגידו לא (ואז באמת אפשר להתאכזב...)

אני יכולה להבין מאוד... מאוד קשה לא לצפות מאחים! אהמ... מה שנשאר זה באמת לא לצפות

זה מוגזם לצפות ממשפחה שתתענייו בשלומך? וכן. הם חייבים לי. הם המשפחה שלי. הם צריכים לתת תמיכה וכתף וחום ואהבה.

שלא תביני אותי לא נכון ...נסכים שלא להסכים. מה שנכון הוא שיש צבע לכל אדם ואדם ושוני ויחודיות. את כנראה מאד דומה לאחי לאחותי כטיפוסים שאף אחד לא חייב לכם ואתם לא חייבים לאף.אחד.ואני טיפוס אחר שתמיד אחשוב איך לעזור ובמה כשמישהו אהוב במצב מורכב.

אירנה תודה! מנסה לשחרר ולהשלים עם המצב והאכזבות. התשובה קודם זה ל"הריון שני" ....

עזבי נשמה יש לי אח שבחיים לא שלח לי הודעה אפילו בשביל לשאול מה המצב שלא נדבר על זה שבכללללללל בחיים לא היה אצלי בבית אפילו ייראה אותי ברחוב ייחכה שאמי ייגש אליו להגיד לו שלום. ככה שנשמה מה את צריכה אותם תזרמי יש לך את בעלך ילדים זה המשפחה שלך בעלי למשל הפך בשבילי להכל לא צריכה אף אחדדדדדדד שיילכו לעזעזל

אנונימית.. מה אני אגיד??? עם תינוק קטן שנולד לא מזמן וילד בחופש מהמעון וחמתי דקה ממני ולא עוזרת או מצלצלת.. אל תצפי לעזרה. כמה שקשה לי ועוד לא התאוששתי מהלידה קמתי על הרגלים ומתפקדת. הילדים זה הכוח שלנו ומי שלא מתעניין מפסיד