סתם רוצה קצת לפרוק ואולי לקבל קצת תמיכה ממי שעברה משהו דומה. אני מתגרשת עם ילד בן 2.6. האבא לא כל כך בתמונה רק מתי שנוח לו. אני ממש שלמה עם החלטה להתגרש ורק מחכה לרגע שאוכל לנשום אויר לרוחה בלעדיו. הקטע המתסכל שאנחנו עדיין חיים באותה דירה. אני צריכה למצוא בות חדש ולעבור עם הבן שלי. אבל פאק, אני לא מוצאת שום דבר שמתאים. הייתי בטוחה שתוך שבוע אני סוגרת טת הפינה של חיפושים ועוברת. אבל עברו שבועיים ואני עדיין לא מצאתי דירה. לא מצאתי דירה שמתאימה לי ולילד. או שזה מוזנח, או שזה קטן, או שהאזור לא מתאים או שמחירים בשמיים וזה לא אומר שהדירה במצב טוב. קיצר אני מיאשת ברמות, אני עייפה. אחרי העבודה אני מספיקה לראות רק דירה אחת ואני רצה לאסוף ילד מהגן. נראה לי ראיתי כמעט כל הדירות בעיר. והכי עצוב שנתקעתי עם הבן אדם הזה באוטו מרחב וזה מציק לי ושואב ממני המון אנרגיות וגם שלא נדבר כמה זה משפיע על הילד. אורס לי מצב רוח.. אין לי משפחה ואין לי לאן ללכת אפילו זמנית עד שאמצע. בקיצור סתם רציתי להתבכיין קצת כי קשה לי