אני יודעת שלחלקכן יהיה קשה לקרוא את זה. אני גם יודעת שזה לא בסדר. אני אוהבת את הילד שלי אהבת נפשו והוא הילד הכי חמוד ומדהים בעולם, חייכן ומתוק אמיתי הוא בן 8 חודשים וכשהוא חולה או שהוא באיזשהו משבר אני מאבדת את זה. קשה לי ממש. הוא לא רוצה ידיים, לא מיטה, לא מוצץ, לא טיטול, לא חיבוק ואהבה.. רק צרחות ותסכול.. ואין לי עזרה. אני כל היום לבד איתו בבית והוא לא ישן היום מהבוקר עד הצהריים כי הוא פשוט לא מרגיש טוב והוא גמור מפהק ומשפשף עיניים וכולו מנוזל ובאיזשהו שלב פשוט איבדתי אתזה והכאבתי לו לא הייתי אלימה אבל פשוט שמתי אותו לא בעדינות במיטה והלכתי והוא צרח עוד יותר חזק. הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. שאני חייבת לאכול, ללכת להתפנות, לצחצח שיניים, לדאוג לעצמי רגע כי כלום לא עוזר לו. ואני כועסת על עצמי שאיבדתי את זה והכאבתי לו. וזה קורה *רק* כשהוא במצב רוח כזה שלא רוצה כלום ומשגע אותי ואני לבד איתו עד הערב!! אני מתחננת שיבואו לעזור איתו אבל כל אחד בעיסוקיו. אני באמת לא בן אדם אלים ואני משתדלת להיות האמא הכי טובה בשביל הילד שלי ואני מאוכזבת מהתפקוד שלי במצבים האלה אני מרגישה שאם לא לוקחים אותו ממני ל5 דקות כדי שאתאוורר אני אשתגע. באמת שבכיתי ביחד איתו כבר. בבקשה בבקשה מכן אל תשפטו אותי. אני מבקשת את עצתכן ותגובות רעות ומגעילות אני לא מחפשת.. בבקשה מכן

את גיבורה ואימא טובה , הכי מובן בעולם מה שאת מתארת , פשוט צריך לזכור ולשים כל הזמן בראש שהם תינוקות … הם לא יודעים כמונו , והבכי זה הדיבור שלהם גם אם הוא נראה הכי שטותי שיש ולא בגלל באמת צורך , ואסור לנו בתור הורים לשכוח אתזה שגם אנחנו היינו תינוקות וילדים קטנים שלא מבינים שום דבר .. כן הייתי ממליצה לך בכל מקרה לקחת לעצמך אפילו חצי שעה ללכת למישהו/מישהי שאת קרובה אליו שקצת יהיו עם הילד כדי שבאמת תוכלי לנשום קצת ולזכור שגם לפעמים יש ימים כאלה ואסור לנו לאבד את העשתונות בגלל שהם צריכים ממש תשומת לב כל הזמן בכל מקרה את אימא מדהימה 🩷

אין מה לשפוט אותך זה הכי אנושי בעולם אבל תתעקשי לקבל עזרה תביאי בייביסיטר בתשלום, אפילו אם את בבית, שהיא תהיה איתו שעתיים אני מציעה לך לחשוב על פתרון עכשיו כשהכך רגוע ולא כשהוא שוב חולה. תכיני לך בייביסיטר או שתיים מהשכונה, שאפשר לבדוק איתן זמינות ספונטנית, ותזמיני ותשלמי בשביל השפיות שלך

אמאלה אני כל כך מבינה אותך .. הכי רחוקה מלשפוט כי גם אני עברתי את זה ואשתף כאן, ילד ראשון כשהיה בן חודש והוא מסכן עם גזים כל היום בכה לי, כל מה שניסיתי לעשות שיעזור לו בשיא הרוגע שלי ולא עזר והתחלתי כל כך להתעצבן צעקתי עליו שיירגע כבר ובכיתי ושמתי אותו לא בעדינות בעגלה, ובדיוק כמו שתיארת - הוא צרח עוד יותר, הלכתי לחדר ל5 דקות להירגע וחזרתי אליו מחבקת אותו ובוכה וברגשות אשם שאני אמא חרא ואיך יכולתי בכלל להיות אגרסיבית איתו(בטבעי שלי אני אחת שממש רגועה ואף פעם לא הייתי אגרסיבית כלפי מישהו) ותינוק כל כך קטן ומסכן שסובל ולא יודע להגיד לי מה הוא צריך... הבטחתי לעצמי אחרי היום הזה שלא אגיע יותר למצב כזה, ומתי שמתחילה להתעצבן - להניח אותו בצד ולשים לו מנגינה נעימה או רעש לבן וללכת הצידה להירגע כמה דקות כדי שאחזור אליו שפויה. תעשי את זה גם בכל פעם שאת מרגישה שזהו את מתחילה לאבד את זה! ועכשיו כבר יש ימים חמים תוציאי אותו לבחוץ בשעות שיורד השמש/ממש מוקדם בבוקר האוויר שבחוץ ירגיע אותו. אני בטוחה שאת אמא מדהימה ודואגת לבן שלך שיקבל את הטוב ביותר, וזה ממש בסדר לבקש עזרה אם זה משפחה/חברות/לשלם לבייביסיטר כדי שתצליחי לשמור על השפיות שלך. תהיי חזקה בשביל עצמך ובשביל הבן שלך ותזכירי לעצמך כל יום שאת אמא לביאה!

תני לו נובימול, זה מרדים

פעם הבאה שאת מגיעה למצב שאת לפני איבוד שליטה פשוט תני לילד נובימול או נורופן זה מרגיע אותם ומרדים תוך רבע שעה או שטלוויזיה לרבע שעה שיהיה לך קצת זמן לעצמך טיול באוויר בחוץ עם העגלה…. יש כל מיני פתרונות

את אמא טובה ואת אנושית ואת צריכה עזרה זה מחרפן להיות במצב חסרת ישע , לדעתי כמו שייעצו לך תחלקי את סדר היום לפרקים שיהיה לך גם זמן לעצמך ולא להגיע לסף

גיבורה ומדהימה קורה לכולן מחר יום חדש!!

בריאות

וואיי זה כ"כ נושא רגיש וקשה מקווה שלא תצטרכי לחזור על זה ושה' יתן לך סבלנות ורוגע נפשיי ואם את מרגישה קושי כדי לך באמת לקחת מישי שתשמור עליו לשעתיים פעמיים בשבוע תעשו היכרות ולילד יהיה ממש כיף הוא ילך איתה לגינה והנה ודם את תוכלי לנוח

ואי אהובה זה קשוח מאוד מאוד! אני מבינה אותך ומזדהה לחלוטין. אני לא יודעת אם זה אופציה מבחינתך אבל מה את אומרת על להכניס את הילד למסגרת? אם קשה לך להנות מהזמן שהוא בבית אז זה לא שווה כלום. ואני לא אומרת בשפיטה. אני הכנסתי את הבן שלי בגיל 8 חודשים למעון ולקח זמן עד שחזרתי לעבוד אבל זה נתן לי אוויר לנשימה וגעגוע אליו והרבה סבלנות אליו אחהצ (וכמובן שהרגשתי שגם עליו המסגרת השפיעה לטובה מבחינה חברתית והתפתחותית). דבר שני, במקרים כאלה שאת אומרת שהוא לא הרגיש טוב אז באמת תביאי לו משכך כאבים כלשהו, או מקלחת חמה, או סיבוב בעגלה בחוץ, או אפילו לראות סרטון כלשהו בפלאפון/טלוויזיה. המקריי קיצון האלה של הילדים מביאים גם אותנו למקריי קיצון. אל תתייסרי, זה קורה לרובנו. הגדולה היא לבוא ולבקש ממנו סליחה ולהגיד שאמא אוהבת אותו.

את בסדר וזה מובןן!! גם אני כמה פעמים איבדתי את זה ועדיין מאבדת ! זה לא אומר שאת אמא רעה , חשוב לדאוג לעצמך וגם אם הוא יבכה כמה דק זה בסדר ברגע שתדאגי לעצמך תצחצחי שיניים שטפי פנים תכיני קפה את תראי שתיהיי הרבה יותר רגועה תמצאי גם בכסף עזרה גם טם זה אומר לוותר על משהו אחר.. תזכרי שאת בנאדם

תודה לכן בנות יקרות 🙏 אתן עוזרות לי ממש להתמודד

הכל טוב. את גם מספרת שלא הכאבת לו. הוא כנראה "נפגע" כי הוא רגיל לאהבה שלך, אימא, שפחות בלטה באותו רגע. הייתי ממליצה לך אבל להבא, לפני שאת מגיעה למקום הזה, כבר אז, להניח אותו, בעדינות, עם מוזיקה - לעשות את ההשתדלות שלך כדי שירגיש בנוח, וללכת לטפל בעצמך כמו שאת אומרת

ואי הכי לא פוסט לשפיטה, לא חושבת שיש אמא שלא איבדה את זה ונהגה באגרסיביות פה… (לא באלימות!!!!!) זה קשה זה מחרפן כולנו איתך♥️

את בסדר גמור אני ממש ממש מבינה לליבך, אני יכולה לומר לך שבילדהה ראשונה גם היו לי רגעים כאלה וכמו שאמרת ששמת אותו והלכת להתפנות ולשתות וכו.. אז עשיתי את זה פשוט בלי העצבים. שמתי אותו במיטה אפילו שבוכה והלכתי לשטוף פנים להכין לי לשתות להכניס משהו לפה וחזרתי אחרי 5 דקות מאופסת. אם הייתי נשארת עוד רגע גם יכול להיות שהייתי נוהגת בעצבים כי אין מה לעשות אנחנו בני אדם לא מכונות ויש לנו צרכים. אני יכולה לנסות לתת לך עצה כשהוא בוכה בימים כאלה תדמייני שאת המטפלת שלו ברגעי המשבר זה נשמע מפגר אבל אני מטפלת בילדים ויש ילדים שבאמת קשה להתמודד איתם מאודדד אבל אני לא מעורבבת רגשית שם אז אני מאוד רגועה ומאופסת מולם אז ברגעים קשים אני מנתקת את התסכול שלי מהזיטואציה ופשוט מכילה את הצרחות בלי שהן מחרפנות אותי.. ואז אני יכולה לטפל בהם במן נחת רוח. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר אבל זה עובד חחח