איך זה ילד שני? מצד אחד מרגישה שאני יודעת להתמודד בתור אמא כי עברתי אוטוטו שלוש שנים מהיום שהבת שלי נולדה אבל פתאום חוששת מהמעבר לשתיים שבעצם מצריך תשומת לב חכל אחד בנפרד וכל ילד עם הצרכים שלו בין אם זה ניו בורן או ילדה בוגרת כבר..

יש לי 2 אחד בן 8 חודשים והשני תכף בן 3 והאמת נורא קשה לי עם ההרגשה של האשמה תמידית נגיד הגדול רוצה משהו והקטן צריך לאכול אז אני ישר אומרת לו רגע תמתין שניה אני מסיימת עם הקטן ואני איתך ואני מרגישה שזה ככה כל היום גם אין לי כוחות לטפל בשתיהם אני מרגישה שבראשון טיפלתי טיפחתי לימדתי השקעתי ועם השני באלי רק לישון אין לי כוחות רק שישן שיהיה לי שקט נפשי

זה מבאס ויש מצב שגם אני בסוג של לופ של דיכאון כי אני מגדלת בבית את הקטן עד גיל שנה הוא ( עבר ניתוח ראש בגיל 3 חודשים) והיה לי היריון איתו מהסרטים ככה שאני מותשת מכל בחינת אפשרית

גם אני מתכננת להיות עד גיל שנה בבית הייתי ככה גם עם הקטנה שלי הוא עתיד להיוולד בספטמבר אז גם ככה באמצע שנה אין טעם להכניס אותו למסגרת כי בטח אין מקומות כבר ברוב המקומות ואף אחד לא ישמור לי מקום אבל כן נורא חוששת מכל המעבר לשניים איך מצליחים לשלב הכל ביחד מאוד חוששת לאכזב את עצמי בזה כי מאוד רציתי עוד ילד

האמת אני ילדתי את השני כשהראשון היה בן 3 וחודשיים כאפה רצינית לא אשקר אבל מתרגלים ולומדים עם הזמן לתת לכל ילד את התשומת לב שלו רק אל תתני לגדולה להרגיש בצד ושאין זמן אליה תעזרי בה

יש לי הפרש של 2.9 מהגדול לקטן קל זה לא היה היו לזה את הרגעים המאתגרים שלו אבל תוך כדי הפכתי אותם למשהו או כיף ואז הגדול זרם ועזר לדוגמא או למדתי לסגל את עצמי תוך כדי אבל בסוף זה מתגמד לגמרי ההרגשה של הקושי עכשיו הם יותר גדולים כבר הקטן כבר 4 הגדול יהיה 7 לקראת הלידה שלי אבל מרגישה לגמרי מוכנה לאתגר הבא

אצלי הפרש של 1.9 בין הגדול לאמצעי והיה קל בחודשיים הראשונים ואז היה קשוח ממש עד שהקטן היה בן חצי שנה ככה.. לקראת גיל 10 חודשים שנה של הקטן זה כבר הפך להיות ממש סבבה, הם כבר שיחקו יחד אכלו יחד, הקטן התחיל ללכת אז היה להם יותר מהמשותף. בטוחה שכשהקטן יתחיל לדבר הם בכלל יהיו בלתי ניתנים להפרדה. אני אמורה ללדת עוד חודשיים, משמח אותי שהם כבר דבוקה אחת יחד