היי מישהי חוותה משהו דומה?הבת שלי בת 3 יש לה אופי מורכב היא חכמה דעתנית דברנית מדברת מגיל קטן באופן ברור ושוטף היא מצחיקה מתוקה ילדים אוהבים אותה בגן אבל יש לה הרבה פעמים התפרצויות כעסים על סתם שטויותת על צבע של פונפון שרצתה ולא יצא שקיבלה אותו רוצה שיקראו לה במפגש וברגע שלא קראו לה נזרקה ברצפה. לא מסכימה לשתף פעולה עם מה שמבקשים בבית/בגן נגיד קמים משנת צהריים לא מוכנה שיסדרו לה את השיער או ישימו לה נעליים לא מוכנה להרבה דברים.מתעצבנת אם לא קורה מה שהיא רוצה בעיקרון ואז נכנסת למרמור וכועסת על כל מי שסיבבה מטפלות וילדים ואחרי שניה יכולה להשתחרר ולהיכנס למצב רוח סבבה.איך מתנהלים עם ילד כזה?נדמה שלצוות כבר יש פחות סבלנות אליה כי היא כזאת ואף אחד לא רוצה להתעסק איתה כי אם היא עושה להם את הפרצוף הכועס ואומרת להם לא בכעס הם מתרחקים ממנה ומשחררים ממנה כמו שקרה הם השיער שלא רצתה לסדר

לגבי התנהלות, הצבת גבולות ברורים שוב ושוב ושוב. לגבי צוות הגן זה לא תקין מה שאת מתארת, הם אמורים לדעת להתמודד עם מצבים כאלו.

אז הם פשוט מוותרים..עוזבים אותה אם היא כועסת..

תקשיבי זה שלה חשוב ביותר השלב של החוסר תוכלת!!! את אפילו לא מבינה כמה הוא חשוב להתפתחות תקינה של הילד!!! וצריך להתמודד עם מצב כזה מגיל שנה שנתיים עד גיל חמש שש זה יכל להיות!!! היא מגיעה למצב שמה שהיא חושבת ומה שהיא מדמיינת לא תואם את המציאות עצמה ואז מגיע שלב של עצבים כעס רקיעה ברגליים צעקות בכי נשיקות הרבצה זריקת חפצים וכו'.... וזה בעצם נובע מתסכול של הילד שבעצם רצה משהו אבל המציאות שונה ובמצב כזה פשוט לקחת לדבר איתה אני מבינה שאת רוצה ככה וככה אבל המציאות היא אחרת וזה מבאס מתסכל עצוב לא כיף וכו'.... ולחבק ולתת לה לבכות אבל להיות שם איתה!!! לא לעזוב אותה זה פוגע בה הרבה יותר והגננות אמורות לדעת את זה! קיצור זה באמת שלב ממש חשוב לא יודעת אם שמעת על הגישה ההיקשרותית אבל בגישה הזו זה מדבר המון על מצבים ממש כאלה....

לילדה יש קושי בוויסות ריגשי. יתכן שמגיע עם קשיי ויסות נוספים שפחות בולטים, כמו להיגעל ממרקמים של אוכל מסוים או ריח שנורא מציק, או מגע של בד וכדו. קושי בויסות ריגשי מצריך תהליך בשיתוף מלא של הצוות. מציעה לך לבקש פגישה עם הפסיכולוגית של הגן או צוות מעגן אם יש לכם. יתנו לך טיפים לעבודה בבית, כמו דחיית סיפוקים בהדרגה, התמודדות מול תיסכולים קטנים ולאט לאט הילדה תעבור תהליך בתחום הזה ותמשיך לפרוח ולהיות מקסימה כמו שהיא. התעלמות או כעס, גורם לה לקמול, לאצור בתוכה רגשות קשים של אשמה וכעס כלפי העולם. אין מתנה גדולה לילד מלטפל בו בגיל הזה. וקל יותר כשגם את מודרכת ומשתמשת בזה בגינה ובבית תוך כדי פעילויות חוויתיות, וגם הילדה מטופלת וגם הצוות מודרך. בהצלחה

לא ידוע לי על פסיכולוגית בגן.זה פרטי לא עירייה

.

מרגישה שאת מדברת על הבת שלי! אחד על אחד!

ואיך הסביבה מתמודדת?