אוף הלוואי שמישהי תתן עצה או סתם תקרא …הבדידות גמרה אותי כבר 😔 אני אמא לילדה בת 3.5 ובהריון שני שבוע 13 אני ובעלי לא מסתדרים מהרגע שהילדה נולדה הוא היה מביא אותי למצבי קיצון פתאום מאז המלחמה משהו השתנה והתקרבנו יותר ונכנסתי להריון(בקושי שוכבים גם ככה וניקלטתי מהפעם באף פעם הזאת) כשנכנסתי לשבוע 9 פתאום הגיע פיצוץ מטורף בינינו שהחלטתי שאני מפילה הרגשתי שאני מאבדת את זה לא הצלחתי לעשות את זה ואני בהריון עדיין מתה להתגרש אבל לא מוכנה למשמורת משותפת וזה מה שהוא ירצה אין לי כסף לצאת להשכיר דירה משל עצמי המשכורת שלא לא גבוהה ואני גם בהריון אז להתפטר ולחפש משהו אחר גם לא מסתדר אני מרגישה שאני תלויה בו ואני כל יוםםםםם בוכה בכי שאני מבינה שאני לא יכולה להשאר עם הבן אדם אבל גם אין לי לאן ללכת!!!!!!! אין תסכול כזה אין עצב כזה ולא מאחלת לאף אחת להיות ככה תלויה בבעל או בכל בנאדם אחר. אני גמורה אין לי מה לעשות מרגישה שהחיים הלכו!

יש לך הורים משפחה בתמונה?

הרגשות שלך מובנים. אולי כדאי לדבר עם עובדת סוציאלית של הקופת חולים? לגבי להיות תלויה בו כלכלית וכו", גם אם תתגרשו הוא חייב לשלם לך מזונות ככה שאת לא תשארי בלי כלום. הוא לא תורם זרע הוא האבא של הילדים שלך כרגע הכל נראה שחור, את גם בשליש הכי קשה של ההריון, אל תשכחי. תעברי יום ביומו ותראי איך את מרגישה. אני למשל בלי אף גבר, עושה הכל לבד, תאמיני לי שזה אפשרי, אנחנו יותר חזקות ממה שאנחנו חושבות

עצה אולי לא פופולרית, אבל בכל זאת אכתוב. לא כדאי לקבל החלטות גורליות ובעלות משמעות בזמן הריון. תנסי בתקופה הזו למזער נזקים ככל שניתן אבל אם המצב לא חמור, הייתי מציעה להמתין עם החלטות.

אולי תלכו לייעוץ זוגי? לפעמים זה עוזר