בננות שאלה ☹️ איך אתן מתמודדות עם השאלות של אנשים? עם אנשים שרואים אותך ומסתכלים קודם כל על הבטן לראות אם יש הריון? עם הרחמים.. אם המלצות לפריון ? תלכי לדיקור, תאכלי ריבות, לכי לרבנים , תדליקי נרות שבת.. עזבו שכבר עשיתי הכל.. אבל כל אמירה כזו זה כמו חץ ללב!!!! לפעמים לא בא לי לצאת מהבית ולהתקל באנשים שמכירים אותי אני עוד מעט נשואה שנתיים ולא מצליחה להקלט :( אני שבורה מזה. אני לבד בסירה הזו?

וואי אחד המעצבנים!!!! מאוד תלוי מי ואיך שואלים אם זה משהו לא קרוב אלי במיוחד - פשו שאלתי שאלה חודרנית בחזרה נגיד משהו חצוף שאל אותי "מה קורה עם הריון את לא צעירה.." אז עניתי "תגיד, מתי פעח אחרונה עשית בדיקת ערמונית? אתה יודע זה מאוד מסוכן להזניח..." הוא הסתכל עלי המום ואז שאלתי אותו "מה השאלה חודרנית?" משם כבר הבין לבד... דודה שלי לעומת זאת שלא רציתי לפגוע בה, שאלה וחפרה לי ופשוט עניתי "עובדים על זה וברוך ה יהיה בסדר" אבל מתתי מבפנים ואח"כ לא הפסקתי לבכות

גם אני כמוך כבר שנתיים וחצי מחכים.. דווקא בסביבה שלנו פחות מחטטים ויותר מרגישה התעלמות מהסביבה שכולם כבר עם ילד אחד או שניים ולנו אין.. הקושי מטורף וגם לי לא בא לפעמים לצאת מהבית😪 מאחלת לך ולכל מי שמחכה פרי בטן בקרוב ממש😘

אמן... כיף לך שלא מחטטים אין אדם אחד שלא שואל אותי.. נו מה קורה עם בייבי. נורא, פשוט נשבר לי הלב בכל פעם מחדש

מאחלת לך גם פרי בטן במהרה 🥰

וואו ממש מבינה אותך אצלי מרוב שהתנפחתי מהזריקות והטיפולים נהייתה לי בטן מישהי בעבודה באה ופשוט ליטפה לי תבטן שאלה מה יש לי? אמרתי לה הורמונים! ומאז הפסיקה

השבוע עמית בעבודה של בעלי שאל כמה זמן אנחנו נשואים, ואחרי שאמרנו מעל שנתיים הוא סקר את כל גופי ואמר, נו מה עם פרו ורבו? לא עניתי לא שעברתי הפלה לפני שנה ומאז לא מצליחים. תמיד יהיו את חסרי הטאקט, התפקיד שלנו זה לסנן אותם, להבין שהם אנשים מסכנים שאין להם מספיק עיניין בחיים שלהם אז הם דוחפים את האף לחיים של אחרים. צריך פשוט להבליג, נכון זה כואב, ומקווץ את הלב עם כל אמירה כזו, אבל צריך לזכור גם שהכל משמיים, אלוקים בחר בנו לעבור את הניסיון הזה כי הוא יודע שבנו יש את הכוחות להתמודד איתו, אני לא יודעת כמה זמן את מחכה, וזה לא משנה, אני בטוחה בטוחה, שזה יגיע בדיוק בזמן הנכון והמתאים בדיוק עבורך❤️ שולחת לך חיבוק ענק❤️❤️

אני נמצאת בדיוק באותה הסירה כמוך, גם אני נשואה שנתיים וכל הזמן מברכים אותי ומביאים לי יין וריבות וסוכריות שנגעו בספר תורה וזה פשוט מתסכל ועוד יותר מכניס ללחץ

כולם מכניסים ללחץ לאחר החתונה, מאמינה שזה כמובן בלי כוונה להלחיץ או לפגוע חלילה, אם זה מפריע לך תוכלי לומר לאותו אדם בעדינות כשיגיע ואחליט לספר את תדעי או משהו בסגנון וזהו יפסיקו לשאול, ואם שוב שואלים, חיזרי על המשפט שוב. ככה יבינו ויפסיקו להטריד

אני בדיוק כמוך אני את הסבלנות שלי כבר איבדתי מזמן, אם זה מישהו חמוד אני אומרת אמן תודה או מהאנשים הממש קרובים אליי וכל השאר - לא כדאי לנסות, אין לי אוויר

וגם נשואה תיכף שנתיים

אנשים פשוט בלתי

ואו ממש בלתי.. חטטנים ומציקים במיוחד גברים .. בלתי נסבלים כמו נשים

אצלי עוד הגברים פחות שואלים יותר נשים וגם חוסר טאקט לא אמיתי..

יש אנשים שאני לא מדברת איתם בגלל זה חחחחח אין מה לעשות שילמדו מה להגיד ומתי

מבאס שזה ככה.. ממש זה יוצר מצב שאני מתרחקת מאנשים

נשואה עוד מעט 10 שנים. ללא ילדים. 4 שנים לא רצינו, וכשהתחלנו לנסות אז גילו בעיה אצל בעלי. אז אני 5 שנים מטופלת ivf. הסביבה לא יודעת מה הבעיה אצלנו, רק המשפחה הקרובה מאוד. כמובן שכולם חושבים שהבעיה אצלי אבל אותי זה לא מעניין מה שאנשים חושבים. מבחינתי זו בעיה של שנינו ואנחנו מתמודדים איתה יפה ומה שבא ברוך הבא, זורמים עם מה שהחיים נותנים לנו. כמובן שואלים אותי הרבה שאלות, לפעמים כאלה שפוגעות ולא מתחשבות ונותנים מלא מלא המלצות. האמת שאני לא מייחסת לזה חשיבות רבה. כי לדעתי חלק גדול מהאנשים כמו דודות, סבתא, חברים שואלים מתוך דאגה אמיתית ולא מתוך חטטנות או רוע, אבל בגלל שהם לא עברו את זה, אז אין להם מושג אם מה שהם אומרים זה פוגע או לא. לפעמים משפט מסוים יכול לפגוע בי ולפעמים אני מסננת ומזכירה לעצמי שאין להם כוונה לפגוע פשוט הם לא יודעים איך לשאול ויכול להיות שאם הייתי במקומם ומישהי קרובה אלי לא בהריון הרבה זמן הייתי רוצה לשאול לשלומה ולהבין אם היא בסדר ואם היא צריכה תמיכה או עזרה כלשהי. אז תתפלאי, לפעמים אני מעריכה יותר את האומץ של אלה ששואלים ומציעים עזרה (אפילו אם זה בבורות וחוסר טאקט) מאלה ששותקים ומתביישים לדבר וכאילו מרחמים עליי כאילו הנושא הזה, זה פדיחה גדולה ואסור לדבר עליו. בקיצור, יש כאלה ששואלים ומעירים מתוך דאגה לא מרוע, כאלה שמחטטים וכאלה ששותקים ולא מתערבים. אין לך שליטה על התנהגות של אחרים!יש לך שליטה על עצמך. אז עצה, למרות הקושי, לא לקחת ללב, שתפי מי שבא לך. ומי שלא אל תשתפי ותגידי בעזרת השם זה יבוא. שמרי את הכוחות והאנרגיות לתהליך הלא פשוט הזה, תהיי ממוקדת בעצמך ובתהליך ופחות באנשים שמסביב. שולחת חיבוק גדול ובשורות טובות לכולן❤️

גם אני נשואה שנתיים וטרם נקלטתי. אוף. האמת שלא שואלים הרבה, כי אני משתפת בקושי אז זה קצת מקל. אם מישהו לא קרוב היה שואל, הייתי מביאה לו כאפה.

קשה .. ועוד ההורמונים של הטיפולים מוסיפים להרגשה חחח

אצלי לא הצלחנו בילד השני, נהיה מרווח של 4 שנים, הגיע חג הפסח לפני שנה, אני עושה טיפולים טבעיים כי מפחדת ממש מהורמונים, חצי שנה עושה דיקור פעם בשבוע מנסה לשפר תזונה וכל מה שאפשר רגע לפני טיפולים. מתפללת כולי שהפעם זה הפעם, המזחור גם ככה לא סדיר אז יש עוד תקווה בלב כל חודש כשמגיע ל 28 יום של המחזור, אותו ערב חג נפל על היום הולדת של בעלי אז כל כך מתפללת שאוכל לתת לו את המתנה שלו. בדרך לחמתי (שאני גם ככה שנאת ארועים משפחתיים שם) אני מתחילה להרגיש כאבי מחזור, כולי רועדת מרוב פחד, מגיעים אליה נכנסת לשירותים רואה שקיבלתי. בא לי לבכות ולמות ביחד.. אחר כך יושבים כולם סביב השולחן דקה לפני האוכל יש לגבי וגיסתי משהוא חשוב לומר, הם בהריון שני. (אני עם ילד בן 4 להם יש ילדה בת שנה וחצי ועוד הריון) שמחתי בשבילם אבל ריחפה מעלי עננה של הנה עוד זוג שהצליח בזמן שאת לא. בולעת את הדמעות שורף לי בגרון, אם זה לא מספיק אז לא עוברת דקה וגיסי החכם אומר סביב השולחן ליד כולם "נו ומה איתכם, אתם לא רוצים עוד ילד" באותו רגע קיבלתי חום, התפללתי שיפתח בור ואכנס בפנים, עצרתי את הדמעות שגם ככה איימו לרדת הסתכלתי על בעלי במבט של תגיד משו לפני שאני מתפוצצת פה.. בעלי אמר שלחש בעבזרת ה או משו.. כמובן שמאותו רגע לא יכולתי לאכול, חיכיתי שלא יראה שקוף מידי ושהזמן יעבור והלכתי לשירותים לבכות.