הפוסט שאני הכי מתביישת לשתף בעולם 😔 אבל חנוקה כבר סובלת ומתה לפרוק מעצמי ולשמוע עצות. (מבקשת לא לשפוט אותי ולהיות עדינות בתגובות קשה לי ממש להוציא את זה מעצמי ) אז ככה אני אמא לילדים, ואני האישה הכי עצלנית שקיימת בעולם. פשוט קשה לי פיזית לזוז! פיזית נפשית לא יודעת. יש לי כאוס עצום במוח בלאגן אני לא מצליחה להשתלט על כלום, מטלות הבית נראות לי כמו משהו בלתי אפשרי, מזל שבעלי נותן יד ככה לפחות שורדים את החיים. אני באמת עצלנית ברמה קיצונית אני מרגישה שהגוף שלי קפוא מעשיה. הכל מציף אותי רגשית אני רק רוצה כל הזמן לישון מלא או להסתגר בחדר חשוך לא לשמוע אף אחד. אין לי כוח למטלות הבית, אין לי כוח לצאת מהבית להוציא את הילדים מהמסגרות, תמיד מרגישה עייפה וחסרת מוטיבציה. אין לי כוח גם לילדים בתכלס. להתמסר אליהם. הם כן מקבלים את הצרכים הבסיסיים אני מבשלת די הרבה (דבר היחיד שאני עושה יחסית בסבבה), אבל מרגישה שאין לי את האנרגיות הדרושות לטפל בהם בצורה מסורה לגמרי. תמיד תמיד חסרת כוחות. חסרת ריכוז. אני תמיד אעדיף לעשות דברים שעושים לי נעים ומספקים לי אסקפיזם ולרבוץ. הדבר היחיד שאני עושה יחסית במוטיביציה זה העבןדה שלי, יש לי עסק עצמאי ואני מרוויחה סבבה (ואם הייתי מלאת אנרגיה הייתי מצליחה בחיים הרבה יותר). אבל בכללי אני פשוט בן אדם עצלן קלאסי. אין לי חשק וכוח להרים את הגוף ברמה הבסיסית באמת! זה משהו פיזי תקוע. וחוסר חשק. וזה הורס לי את החיים אני מסוגלת לשבת ולבכות בתוך ערמת בלאגן ולהרגיש כשלון כאמא וכאישה. אין לי כוח גם לפרפר עם הילדים שלי לפעילויות ולגנים ולתת להם חיים עשירים ומגוונים. אני יודעת שהפוטנציאל שלי בחיים גדול, אני מאןבחנת מחוננת ותמיד הייתי מצטיינת בכל מסגרת בחיי, הייתי ה-מצטיינת בפער מכולם והמוכשרת ותופסים ממני תותחית על בהכל. וכל דבר שאני עושה במסירות והשקעה אני עושה אותו בהצטיינות. הבעיה שהחיים שלי כבויים וקודרים בגלל העצלנות המשתקת שלי שהורסת כל חלקה טובה. יש לי תדמית של אדם ״כבד״ כזה שלא זז הרבה. בעלי עושה יותר ממני והרבה נופל עליו. הכי גרועעעע שאנחנו כל היום נכנסים לויכוחים מי עושה מה. שונאת את זה!!! להסיר אחריות מעצמי ומהפעולות שצריך ולצפות מבעלי שיעשה כל דבר, שיחליף שיטפל שינקה. רק כי אין לי פשוט כוח לעשות כל פעולה אפשרית בעצמי. אני כן אחת עם חרדות ואני חושבת שאני בכללי סובלת מסוג של דכאון כללי כזה מאז ומתמיד, אני פוסט-טראומתיות ויש לי מורכבות רגשית ממש גדולה. אני מאמינה שזה קשור אני פשוט לא יודעת אם אפשר לטפל ואם אני לנצח הולכת להישאר כזו עם תחושת חוסר מסוגלות. ואישה כשלון 😔. מתביישת בעצמי!!!!!

אל תתרגשי מזה .. יש הרבה כמוך.. תכלס גם אני כזו.. יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות.. וזה ניכר בכל דבר.. אם בעבודה או במטלות הבית.. את צריכה לעשות איזשהו משהו שיעשה לך טוב וירים אותך.. אני למשל מנסה לעשות ספורט או לשיר .. תעשי את זה קצת לעצמך בטולה שיכניס בך קצת שמחה

תודה דנוש אני יודעת שלא כל הנשים מושלמות ומתפקדות מושלם. אבל אני מרגישה שאני קצת מעבר לנורמה (לשלילה). אני באמת כמעט לא עושה שום דבר מועיל. רק שורדת. חיה עם הלשון בחוץ כל הזמן כדי להספיק מה שחייב. וכן קשה לי להיות ככה אני מרגישה שאני כשלון, חונכתי שנשים צריכים להיות פעילות בבית ואמהות חרוצות. ואני בדיוק הפוך.

מציעה לפנות לאיש מקצוע ולראות איפה זה יושב בדיוק

אני קוראת מה שאת כותבת ורוצה לצעוק לך ׳את לא עצלנית!!!!׳ בעיני אין דבר כזה אדם עצלן יש עולם רגשי שמנסה לקבל מענה ואת כל כך מנסה לשרוד את החיים שאין לך מקום לגעת באמת בשורש. ממש ממליצה לפנות לטיפול רגשי ואולי גם תרופתי. את מתפעלת משפחה, עסק וזוגיות ומצליחה לעשות הכל (גם אם לא כמו שאת מדמיינת) תתני לעצמך קצת קרדיט והערכה

לי מרגיש שאת מתארת בעלי יש לו מוטיבציה רק לתחביבים שלו ואני כבר מיואשת מרגישה שהכל אחריות שלי וזה רק מחמיר עם השנים מאוד מתסכל