נשים שעברו לידה כמה זמן לקח לכן לחזור לעצמכן מבחינה נפשית ופיזית עברו שישה שבועות ומרגישה שעדיין נפשית לא מעכלת שיש לי ילד

תלוי משתנה בין אשה לאשה גיסתי תוך ימים בודדים כאילו לא עברה הריון ולידה אני לעומתה לקח לי כמה חודשים..משהו כמו חצי שנה ( כולל דיכאון אחרי לידה)

3 חודשים וגם נראלי היה לי דיכאון

פשוט החלטתי שיוצאת איתו לכל מקום ולא מונעת מעצמי כלום

אני חודש אחרי ורק עכשיו מתחילה להיכנס לסוג של שגרה גם עם אח שלו הגדול מאוד קשה והרבה דברים לא ברורים אבל לאט לאט זה יסתדר

לי זה היה בגלים, ילדתי בתחילת המלחמה אז לא היה אפשר להמנע מדיכאון ופחד לאט לאט עם הזמן קלטתי שהגור אדם הזה שלי והתאוששתי מהשוק זה לקח כמה שבועות או חודשים אפילו

עד היום לא מעכלת שיש לי ילד, בן 7 חודשים🤔

הריון ראשון תוך שבועיים התפקסתי תקתקתי הכל הבנתי שיש לי ילד ונפשית היה לי גם ממש טוב. בשניה שלי תוך שלושה ימים כבר יצאתי מהבית לקח לי שבועיים גם עד שממש התחלתי לתקתק הכל במיוחד שיש עוד ילד... ונפשית לקח לי בערך חמישה שישה חודשים להתרפס על עצמי... אבל מדובר כאן על זמן שהמלחמה פרצה והייתי שלושה שבועות אחרי לידה וגם ההריון לא היה צפוי וגם הלידה לא הייתי מוכנה אליה בכלל ופשוט סחבתי דברים עד שהתפוצץ ואז תוך חודשיים מהרגע שהכל התפוצץ ממש חזרתי לעצמי

באותו יופ שילדתי כבר חזרתי לעצמי אחרי סיגריה טובה ונס הבנתי מה קורה

בגיל חצי שנה

בלידה הראשונה לקח לי 4 חודשים כדי לחזור לעצמי ולהתחיל ליהנות מהילד ומהחופשת לידה. הוא גם בדיוק התחיל לישון לילה שלם וסדר היום שלו הסתדר, ואז באמת הרגשתי שאני מתאוששת וחוזרת לעצמי. בלידה השנייה לא כל כך הייתה לי אפשרות לקחת את הזמן כדי להתאושש, כי היה כבר ילד גדול בבית שצריך לדאוג לו כרגיל

בלידה ראשונה חודש ראשון היה הכי זוועתי בחיים שלי ולקח לי עוד איזה חודשיים אחריו עד שהצלחתי להתחיל לחזור לעצמי

תכלס שנה, חודש ראשון הייתי מאושפזת לסירוגין עם ניתוחים בחזה בגלל חיידק, אחר כך פרצה קורונה, ואז חזרתי לעבוד (הוא היה בן ארבע וחצי חודשים) עד שהסתגלתי לרעיון שגם עובדת וגם ילד ועבודה לא פשוטה תוך כדי שיניים ועבודה מחוץ לעיר, לקח עוד חצי שנה בקיצור שנה ועוד הוא היה קם עד גיל שנה ושלוש באמצע הלילה לבקבוק..

.