אולי אני מוזרה? לגיסות שלי (הנשים של אחים של בעלי) יש מנטליות שונה משלי, הכוונה שהן מבשלות ביחד, נכנסות חופשי לבית אחת של השניה ויכולות לשבת עד הבוקר, שמות את הילדים אחת אצל השניה ויוצאות. זה מאוד מזכיר לי חברה שבטית ואני פחות מתחברת לזה, זה מקסים אבל לא שלי. אני מרגישה שהן מתייחסות אליי כאל אאוטסיידרית מתנשאת כי אני לא מאמצת את הגישה הזו… כולם יודעים הכול, למשל מישהי הולכת לדייט עם בעלה או להתקלח שמה אצל הגיסה והולכת ואני לא יכולה אני גם לא בן אדם שאוהב לדבר הרבה ולרכל מצד שני לא רוצה שייראו אותי כמרוחקת למרות שלא נוח לי להיות בחברתן.

הן אוהבות לשתף בהכול ואני לא יכולה. הן יכולות לשבת שעות בבניין ולפעמים לא נעים לי לצאת הן לא עובדות עם הילדים ואני מרגישה שאני לא מתחברת אליהן

זה בסדר , ולפי דעתי הכי טוב , אני גם אחת כזו כול הגיסיות שלי ביחד והכול מהכול אבל אני מרוחקת והכי כיף לי ושקט לי אני עם הבת שלי לבד בבית , ואני מתה על זה לא רוצה להתערבב איתן זה עשה זה לקח ההיא עשתה לא אוהבת לשמוע את כול זה ולא רוצה שהבת שלי תקבל את החינוך של הילדים שלהן עם כול הכבוד שהן גיסיות שלי ..

הגישה אצלנו שונה אבל גם אני מרגישה שאין שפה משותפת ובגלל שסגנון החיים שלי פחות בלייני הם חושבות שאני מתנשאת המשפחה חשובה לי ומבאס אותי שהקשר לא יותר טוב אבל אני מכבדת, מנסה להיות נימדה ולפתח שיחה במפגשים מתחילה להבין שלהן זה פחות חשוב (למשל לא מתקשרים אלי ביום הולדת, לא תמיד מגיעים לימי הולדת של הילדים) מגיעה למסקנה שצריך ללמוד לקבל את המצב ולהמשיך בדרך שלנו