שאלה למי שנמצאת פה בחופשת לידה- האם בני הזוג שלכן עוזרים לכן עם הילד? ואם כן,באיזו מידה? אני 7 חודשים עם הילד בבית ומתחילה להרגיש שאני נשחקת (הוא יילך למסגרת רק בספטמבר). בעלי לא עוזר לי כמעט בכלל בטענה שזו החלוקה בינינו- הוא עובד ואני בחרתי להיות עם הילד בבית אז הוא עלי. כמובן שגם בישולים/ניקיונות וכביסות עלי. מיותר לציין שיש ימים מאתגרים פחות ויש כאלה שיותר/לילות קשים/ תחושת עייפות מצטברת שלפעמים לא מצליחה להתגבר עליה ורק רוצה לישון קצת…אז במצבים כאלה, כשאני ממש מבקשת ממנו להיות עם הילד ושאני אוכל לישון קצת, הוא יושב איתו ומשחק על משטח פעילות/שם אותו בטרמפולינה ובזה זה נגמר. הוא לעולם לא ייקח יוזמה וייצא איתו לטייל,או יציע לעשות אמבטיה במקומי,או להרדים,וזה אני מדברת כשהוא בבית ולאו דווקא עבד הרבה באותו היום. כשניסיתי לדבר איתו על זה- פעם זה העבודה, פעם יש לו מליון סידורים אז זה ״גמר לו את היום״ ובגלל זה אין לו כח,פעם זה ״לא היה לי זמן לעצמי כל השבוע״ ועכשיו הוא הולך חודש למילואים אז בכלל אין לי מה לפנות אליו עם הנושא… אין לנו גם עזרה מהמשפחה, אנחנו ילדים יחידים לאמהות יחידניות ומבוגרות שרק באות לבקר מדי שבועיים לכמה שעות ונוסעות. אוהבת את הילד שלי מאוד ומוכנה להישאר איתו כמה שצריך בבית, אבל מתחילה להרגיש שחוקה ולבד..

אין דבר כזה, זה גם הילד שלו הוא חייב לעזור לך

ומציעה לך שתקחי לעצמך איזה חוג או פעילות רק לך של לפחות פעמיים בשבוע אפילו תביאי בייביסטר שתרגישי קצת אוויר קצת שפיות

קודם כל אענה על השאלה הראשונה - בעלי לא *עוזר לי עם הילדה שלו* הוא מטפל בילדה שלו, מגדל אותה ומתפקד כאבא. דבר ראשון לשנות תפיסה - אם רואה את זה כעזרה זה אומר שהוא לא חייב. דבר שני בעלי במילואים מתחילת המלחמה, שהוא נמצא הוא מקלח, משחק, לוקח אותה קצת החוצה ושם לישון ובעיקר מתעורר בלילות (גם כשהוא עובד) קשה לי עם הלילות מאוד והוא יודע את זה. הוא לא מושלם וגם אני לא ואנחנו משתדלים למצוא איזון עם הילדה שלנו. בסוף זה מאוד לא פשוט לגדל ילד יום שלם לבד וזה מתיש לפעמים יותר מיום עבודה.

בזמן שהוא בעבודה את עובדת בתור אמא, בשעות האחרות אתם צריכים להיות שותפים. כמו שהעבודה גמרה אותו, כך גם העבודה שלך גמרה אותך. בנוסף, בישולים וניקיונות אלה מטלות משותפות, אין שום סיבה שתעשי לבד! שנה הבאה כשאת תעבדי הוא מצפה שרק את תהי עם הילד אחרי שעות המסגרת?

וכשהיו מקרים קיצוניים (נגיד בימים שהוא יותר התעצל) אני פשוט אמרתי שלום וביי, הלכתי לחדר אחר או יצאתי מהבית והוא טיפל בה וארגן את הבית מצוין. המוטו שלי קצת פולני אבל עובד היטב - 1. אם אני אאושפז בגהה עקב דכאון אתה תצטרך לטפל בה לבד 2. אם נתגרש אתה תצטרך לטפל חצי מהזמן אז תגיד תודה ותעשה את החלק שלך

להיות עם הילד לבד יותר קשה מלעבוד יום שלם בעלי עבד כרגיל ואני הייתי עם הילד ואז בגיל חצי שנה חזרתי לעבוד פתאום הרגשתי שאני נושמת חחחחח הבוסית שלי צחקה עלי שאני מעדיפה לבוא לעבודה מלהשאר בבית וזה לא נכון כן? אני מאוהבת בילד שלי רוצה להשאר איתו, אבל כן פתאום נשמתי! פתאום היה לי ממש ממש קל יחסית ל"עבודה" בבית איתו לבד והוא לעומת זאת בדיוק עזב את העבודה ועד שמצאנו משפחתון הוא היה איתו חודש בבית בבוקר לבד הוא הרגיש שהוא מתחרפן שהוא לא מסוגל יותר פתאום הוא אמר לי אני לאדעת איך את עשית אתזה כל יום!! אני פשוט מעריך אותך בטרוף!! הוא גם בהתחלה היו לו ציפיות ממני שאם אני בבית אז אני יסדר וינקה ויכין ארוחה חמה כשהוא היה עם הילד הוא לא הספיק כלום לעשות היה רק איתו בקיצור זה עבודה הכי קשה בעולם!!! הרבה יותר מלעבוד בחוץ! ואני לגמרי מצפה מבעלי שיבוא ויעשה מקלחות וישחרר אותי קצת אחרי העבודה שלי כל היום