עכשיו אחרי עשרה ימים נושמת לרווחה מחזיקה את הקטנה שלי ויכולה לספר את סיפור הלידה שלי. אני מקווה שזה יעזור לכל מי שפחדנית כמוני .. אתחיל בכך שהגעתי לשבוע 40 ואין שום סימן ללידה. הלכתי למיון כמו שנהוג , עשיתי מוניטור בדקתי ועקבתי אחרי התינוקת שלי לראות אם יש התקדמות לאכזבתי לא היתה שום התקדמות הגעתי לשבוע 41 , שוב מיון ושוב … אין סימן לפתיחה או צירים וכדו׳… הרופאה מתחילה ללחוץ לעשות זירוז ואני מסרבת בכל תוקף ומתפללת להשם ללידה רגילה בלי זירוזים. חשוב לציין שאין סגולה של חודש תשיעי שלא עשיתי 18 נרות, הפרשת חלה, טבילה במקווה, סעודת מלווה מלכה, סעודת ראש חודש, קברי צדיקים ובקיצור תפילות בלי סוף שתיהיה לי לידה קלה וטובה וכמובן בלי קרעים ובלי תפרים(למרות שהסיכוי קלוש כי זה לידה ראשונה אבל זאת היתה התפילה העיקרית שלי בכל התשעה חודשים) מגיעה למיון שוב בשבוע 41+3 יום שישי בבוקר ומודיעים לי שיש מיעוט במי שפיר , מאשפזים אותי ועושים לי זירוז ! הזירוז שהכי פחדתי ממנו הכי ברחתי ממנו והכי לא היתי מוכנה לשמוע עליו - בלון!!! - כל מה שלא רציתי קרה באותו בוקר לא רציתי שישי שבת ללדת ולא רציתי זירוז בעיקר לא בלון . מיותר לציין שבכיתי את חיי הרגשתי שהשמיים נפלו עלי שכל מה שהתכוננתי אליו היה שונה מהמציאות😢 למזלי סיימתי הכנות לשבת (אנחנו שומרי שבת) סיימתי לארגן את כל הבית לילדים של בעלי שבאותה שבת הגיעו אלינו (לבעלי יש ארבעה ילדים מנישואים קודמים) ואמא שלי ליוותה אותי לכל בדיקה במיון והיתה מוכנה עם תיק להשאר לצידי בכל מצב . אז ככה שהכל היה מוכן אבל הנפש שלי היתה שבורה מהמצב… נכנסה שבת אכלנו כולם אני בעלי,הילדים, אמא שלי והמשפחה שלו .. היתה ארוחה טובה , אני כמובן לא אכלתי כלום.. רק חשבתי ופחדתי מהבלון והרגע הזה שאצטרך להיות לילה שלם בלי בעלי (לידה ראשונה שלי, שנתיים נשואים לא נפרדנו לדקה מאז החתונה) סיימנו ארוחה כל הילדים ובעלי ליוו אותי ואת אמא שלי לבית חולים (זה 5 דק מהבית שלי) הצחיקו אותי , תמכו בי ולא עזבו אותי לרגע , עד השלב שהיתי צריכה לקבל את הזירוז הנורא מכל ברגע הזה כולם הלכו ונשארנו אננ ואמא שלי התפללתי להשם אמרתי מזמור לתודה בכל שניה שאני שוכבת על המיטה ומכניסים לי את הזירוז פשוט התפללתי להשם שיעבור מהר ויעשה איתי ניסים וחסדים וכך היה !!! הבלון לא היה כזה נורא!!! עבר ממש מהר וגם לא כאב כמו שחשבתי!!! בשעה 22:00 נכנס הבלון ותודה להשם התחלנו להסתובב במחלקה ולהעביר את הלילה … בשעה 00:00 אמרו לי ללכת לישון שאצבור כוחות ללידה שמו לי אקמול ויאלה למיטה חחח כמה מצחיק לישון?! 00:30 התחילו לי צירים !!! כל 2-4 דק ציר של 60 שניות!!! וכך סחבתי לילה שלם ביחד עם האמא המדהימה שלי עד 6 בבוקר מקלחת וכדור פיזיו 2 הדברים היחידים שהצילו אותי מכאב נוראי של 5 וחצי שעות עד הבוקר רק התפללתי שיגיע הבוקר !! הגיע הבוקר מוצאים את הבלון ומכריזים 3.5 פתיחה! יאלה לחדר לידה!! אני עם דמעות ומזמור לתודה מתנגן לי בלב 10:30 בבוקר יורדות לחדר לידה עושה מקלחת , חוקן, שמים פיטוצין ומחכים להתקדמות הפתיחה מתקדמת, יש צירים ואני ? אני לא מרגישה כלום!!! אין כאב אין צרחות אין הרגשה של צירים אמא שלי שואלת את המיילדת ״יש צירים?״ המיילדת אומרת ״יש כל 2 דק ציר ומהניסיון שלי בחורה אחרת צורחת פה לאפידורל והבת שלך אפילו לא מצייצת״ וזה נכון עד פתיחה 6 לא הרגשתי צירים ישתבח שמו לעד בפתיחה 6 הגיעו הילדים ובעלי לבקר אותי בחדר לידה כולם נכנסו (יש להם פרוטקציות) , היו איתי ותמכו בי, הצחיקו אותי והעבירו את הזמן איתי עד שהאפידורל הגיע וכשהוא הגיע המשיח הגיע איתו חח שמו אפידורל והכל עבר בשלום הגעתי לפתיחה 10 המיילדת שלי עשתה הכל שארגיש טוב ובטוחה אמא שלי וחמותי בלידה עזרו לי ללחוץ ועודדו אותי בכל רגע עד שהקטנה שלי יצאה 22:19 מוצאי שבת קודש נולדה הנסיכה שלי!! יכולה לסכם פה שזאת החווית לידה הכי טובה שקיבלתי המשפחה שלי היתה איתי כל השבת הלידה היתה לא כואבת כמו שחששתי הכל עבר מהר, כיף, שמח, בשלום ובידיים מלאות ישתבח שמו לעד !! הסגולות עבדו התפילות נשמעו ומה שחשבתי שהכי לא נכון לי מסתבר שהשם יתברך סידר לי את הלידה הטובה והמושלמת ביותר וחשוב לציין לכל החוששות: לידה ראשונה ולא קרעו ולא חתכו אותי!!! אני בלי תפרים!!! האמונה , התפילה והמזמור לתודה עשו את העבודה ! הלוואי שעזרתי למישהי פה להרגע ולהבין שהשם יתברך יודע מה הכי טוב לנו . לידה קלה לכולן!!! ובשורות טובות ❤️❤️❤️

איזה טוב השם!! מזל טוב בשעה טובה ❤️