אל תשפטו🙏🏻🙏🏻 גדלתי בבית ששני ההורים גרושים לפני הגירושים שלהם אבא שלי היה בן אדם אלים פיזית ומילולית כל זה נבע מההתמכרות שלו לאלכוהול מה שגרם אצלי להתפרצויות זעם קשות וחוסר סבלנות עם הזמן זה נעלם לי הייתי בטוחה כשתבוא הילד או הילדה זה ישתנה… אבל לצערי זה רק נהיה גרוע יותר אני חסרת סבלנות כלפי הילד אני מתעצבנת מהר ולא שולטת בעצבים שלי מולו הדבר שהכי קשה לי איתו זה שתמיד הבטחתי לעצמי שהילדים שלי לא יחוו את מה שאני עברתי בילדות אני מנסה מאוד לשלוט בעצמי אבל באותו הרגע אני פשוט לא שולטת בזה האם גם אתן חוות התפרצויות של זעם על הילדים במידה וכן מה עוזר לכן להתמודד

הטיפול הוא בך, תרופתי הרגעתי יכול לסייע ושיחתי לדבר על הדברים, מאיפה זה מגיע, מה הטריגרים. (מטפלת)

אני לא חווה התפרצויות אבל הנה כמה שיטות שעוזרות לי שאני ממש כועסת להשאר רגועה. תראי מה מהן עובדת לך. הכי חשוב. אף פעם לא לענות מייד. תמיד תנסי קודם את אחד הדברים הבאים. - להתרחק - לעצום עיניים לכמה שניות לנשום עמוק - להזכיר לעצמי שהוא רק ילד. הוא לא באמת מבין. הוא אדם קטן שצריך אהבה ואני המבוגר האחראי -לדמיין את עצמי לרגע במקום רגוע - לספור חזקות של 2 בראש - לדמיין שאני מסטולה, אצלי שאני מעשנת אני פתאום רואה את הזווית המצחיקה במה שמכעיס אותי בדרך כלל.

ועוד משהו. אם יש סיטואציות שהם בעייתיות, ואת יודעת ששם את מאבדת את זה באופן די קבוע( התארגנות בבוקר, הליכה הביתה מפעילות, ארוחת ערב וכדומה ) תחשבי כשאת רגועה איך את מונעת את ההסלמה של הסיטואציה לפני שאת מתפרצת. ותשימי לב להסלמה עצמה בזמן אמת. כשאת מתפוצצת זה כי לא ניהלת טוב את הסיטואציה שקדמה לזה