מכתב פתוח לגיסתי. הלוואי והיא פה ותקרא. והאמת? מכתב פתוח לכל מי שבמצב דומה. שמעתי שאמרת ״אני לא יודעת איך להיות אמא״ את אמא מצויינת. התינוק שלך בריא מקסים וחייכן ילד נח עולה יפה במשקל ובכל המדדים מפותח סימן שאת עושה משהו נכון ותאמת? אף אחת מאיתנו לא באמת יודעת איך להיות אמא, כל אחת לומדת בצורה כזו או אחרת ומוצאת את הדרך שלה. יש כאלה שיש להן יותר ביטחון עצמי מאחרות, אבל אל תטעי גם להם יש מלא ספקות והתלבטויות כמו כל אחת אחרת שמעתי שאמרת - ״אני לא מבינה למה הוא בוכה. איזה מין אמא אני. אני לא מצליחה להרגיע אותו״ אני בטוחה שקיבלת מליון עצות תנסי לתת לו אוכל, תבדקי חיתול, אולי הוא עייף, או שהוא רוצה חיבוק האמת לפחות בהתחלה אין הרבה אופציות. אבל את מנסה להתייחס לתינוק כאילו הוא דבר הגיוני. לפעמים תינוק בוכה כי הוא תינוק. וזה בסדר. תחבקי אותו. כל אמא חווה את הרגע שהיא מנסה להרגיע ולא מצליחה. את לא לבד בזה.שקרנית מי שאומרת שלא. אף אחת לא מבינה את התינוק בטלפתיה כולנו בסופו של דבר רק מנחשות. שמעתי שאת אומרת ״ אני לא צריכה עזרה איזה מין אמא אני אם אני לא מצליחה לטפל בתינוק שלי בעצמי?״ אמא שמבקשת עזרה היא אמא חכמה שיודעת להעזר בסביבה שקשה לה במקום לשחוק את כוחותיה עד כלות. לבקש עזרה, עצה או סתם לפרוק זה לא עושה אותך חלשה. זה עושה אותך כנה. שמעתי אותך אומרת ״ אני חייבת להיות עם התינוק שלי כל הזמן, ככה אמא דואגת לילד שלה״ את יכולה, אבל תזכרי לילד יש גם אבא שמאוד אוהב אותו ודואג לו ומעורב בגידולו. והוא רוצה שתנוחי מידי פעם ושתינתן לו הזדמנות לטפל בילד שלו. ראיתי אותו עושה את זה לא רע. תני לו לצאת איתו לסיבוב בעגלה ותשני. תני לו לחלוק איתך בעול ולהקל עליך. שמעתי אותך אומרת ״ אני לא בדיכאון״ אז למה את כל כך קשה עם עצמך? את עושה הכל בסדר, אבל מצליפה בעצמך ללא הפסקה במילים קשות. את לא יוצאת מהבית כבר חודשיים וחצי. את בוכה כשאת חושבת שלא רואים. כשענית על השאלון של הדיכאון אחרי לידה וקיבלת תוצאה גרועה צעקת על האחות שהיא מעליבה אותך שהיא בכלל חושבת שאת בדיכאון את סוגרת את עצמך חזק חזק כמו צדפה מתכדררת בתוך עצמך עם כל החרדות והפחדים וכולנו רוצים מאוד בטובתך. בבקשה בבקשה, בואי תתני למישהו להושיט יד. צאי החוצה. דברי. תשתפי את מאוד אהובה. אל תתביישי לדאוג גם לעצמך. בכל הוראות בטיחות בטיסות אומרים שוב ושוב ״במקרה של אויר דליל בחמצן יפתחו מסכות חמצן במטוס. הורים - שימו קודם לעצמכם ורק אחר כך לילדים״ ויש לזה סיבה. אם זה הפוך ,ההורים עלולים להתמוטט לפני שידאגו לעצמם וישאירו את הילדים לבד. אז תדאגי לעצמך יקירה. תמצאי את החמצן שלך. ותראי שכל השאר כבר יסתדר מעצמו.

וואווו מרגשת!! מחזק מאוד

כתבת מהמם, אני לפני לידה ראשונה ופוחדת מהכל. תודה לך ששיתפת אותנו בדבר המדהים הזה.

וואו הדבר הכי מקסים שקראתי

מהמם ומחזק! ילדתי לפני שלושה חודשים, שמעתי על שפת התינוקות כמה סוגים של בכי, כל צליל של בכי מראה על דבר אחר יכולה להגיד שמאוד מאוד עזר לי להבין את התינוק יותר ולהרגיע אותו, מי שמעוניינת יכולה להסתכל על סרטונים באינטרנט ממש ממליצה❤️

מרגש עד דמעות ☹️💙

רשמת תזה לבד?

מהממת ומאד מחזקת ❤️❤️

סטיץץץ חזרת? חחח הרבה זצמן לא ראיתיאותך פה

מידי פעם נכנסת, נזכרת למה יצאתי, ויוצאת שוב 🤣

מה איתך עדי?

חחח חופשי

אני עכשיו הוצאתי שמירה אז חזרתי לפה...הרבה זמן לבהות יש כרגע

איזה הריון זה תזכירי לי? לא מזמן ילדת נכון? אני כבר לא זוכרת מי ילדה ומי לא 🫣

וואוו מרגשת, עושה טוב בלב לקרוא את זה❤️

ילדתי ואלדדדד

הריון 4

כן רשמתי את זה בעצמי. גיסתי אדם מאוד סגור. מאוד קשה לה התקופה עכשיו אחרי הלידה והיא מאוד קשה עם עצמה. היא חושבת שהיא לא יודעת להיות אמא. כל נסיון לפנות אליה בשיא העדינות מיד שולפת קוצים. ואחי ( בעלה) מאוד מנסה לגונן עליה ולכן גם הוא ככה. הייתי מאוד רוצה לפנות ולאמר לה את זה בעצמי. אבל אם אעשה את זה היא בחיים לא תדבר איתי. אולי היא פה ותקרא את זה.

מהממת שאת מרגש ממש🙏 בגלל פוסטים כאלו אני עדין ממשיכה לדפדף באפליקציה הזאת

את מהממת ❤️ ורק אומרת שאפשר להגיד לה את זה במילים אחרות. לזרוק חצאי משפטים, לעודד מדי פעם. להגיד שזה טבעי וגם את חווית את זה. לפעמים משפט אחד משנה הכל

וואי מושלםםם ממש כישרון

וואי תודה על השיתוף! אין מילים

פשוט וואו

מהממת♥️

מרגש

הייתי צריכה את זה עכשיו

מחזק ונותן כח ותזכורת לכמה לא פשוט להיות אמא ואנחנו לביאות❤️

תותחית, חיזקת אותי מאוד אשרייך

חבל שאי אפשר להצמיד פה פוסטים. ❤️ כל אחת צריכה לשמוע את זה

🥹🫂

מרגש

אני גם כותבת מידי פעם כאלה מכתבים וגם שירים ואני ממש מתחברת לסגנון הכתיבה שלך...

אני קוראת ובוכה. ילדתי לפני 7 חודשים והתאשפזתי חודשיים בעקבות דיכאון אחרי לידה ופוסט טראומה קשה. היו ימים שרציתי לקפוץ מהחלון, והתביישתי לבקש עזרה, ספגתי את הכאב בפנים, הרגשתי שאני רוצה לברוח ושאין לי לאן, עד שהגוף שלי אותת לי ׳תעצרי׳ בכל מיני דרכים. החוויה הנוראית הזאת לימדה אותי לא להתבייש לבקש עזרה, שהבריאות הפיזית והנפשית של האמא חשובה לא פחות משל הילד, כי הילד ייגדל כך או כך, עם גרעפס או בלי. חשבתי שהחיים שלי נגמרו שלא אראה יותר אור יום והבנתי שאי אפשר להמשיך בדרך הזו של ההסתגרות וההאשמה העצמית, ושאפשר לצאת להתאוורר ולהשאיר את הילד בלי להרגיש אשמה - החיים קצרים ולא כל החיים הם ילדים, יש גם אותנו בתוך המשוואה הזאת. אז הרגעתי את עצמי שהוא ייגדל והדברים יתבהרו ויהיו קצת קלים יותר כי הוא לא יהיה תלותי מאה אחוז, והופ בלי עין הרע היום הוא חלק מהנשמה שלי ואני נהנית ממנו. מקודם הוא היה מפלצת בשבילי 😂

ואאאו איזה אלופה איזה לב ענק יש לך ❤️❤️❤️❤️