אשמח להתייעץ. גרה באשקלון, יש לי ילד בן שנה. אני ובעלי עובדים מהבית חצאי ימים... זה כמובן קשה בטירוף אבל אנחנו עושים תורנויות וכשהוא ישן (3 שעות ביום) עובדים...חמותי התנדבה מההתחלה לשמור עליו אצלה בבית ואני לא מוכנה לעזוב אותו לשניה, מבחינתי אפילו להתפטר. אני לא מבינה מאיפה האומץ שלה ושל בעלי לחשוב על זה אפילו, אני עדיין לא יוצאת מהבית או מוציאה אותו מהפחד בטח לא אפקיד את הבטחון שלו בידי אנשים אחרים. בעלי טוען שהוא לא יכול לתפקד ככה עוד ואני כמובן מתבצרת בעמדה שלי שהילד לא זז ממני, מה גם שזה מצב מלחמה. אמרתי לו שמבחינתי שילך להורים שלו ויעבוד משם ימים שלמים אבל יותר קריטי לו הזמן שלנו יחד שכבר לא קיים מן הסתם, הוא לא מבין שזאת מלחמה ואין פה אידיליה. אני מגזימה? מה הייתן עושות?

מה את חושבת שאת תשמרי עליו יותר טוב ממנה? שתהיה אזעקה והיא תרוץ לממד בלעדיו או מה? היא הציעה לשמור עליו כדי להקל עליכם מה רע בזה?

הייתי משאירה אצל החמה ברור אם יש עזרה למה לא

מבינה אותך כי אני גם חרדתית בטירוף ומפחדת לצאת מהבית אבל בא לי לתת 100 אחוז מעצמי בעבודה ואני בול באותו מצב שלך שהיא תבוא אליכם ותשמור עליו בזמן ששניכם תעבדו לא יותר טוב?

הייתי משאירה אצל חמותי ומתקשרת מידי פעם לברר שהכל בסדר, אני סומכת עליה

את מָגזימה