אשמח לפרוק כי ממש קשה לי כרגע ואני בבכי .. :( אמא לנסיך בן 1.7 יחד ראשון שלי.. בחודש האחרון אנחנו לא בבית שלנו עקב הפינוי בגלל המצב נמצאים בבית של משפחה ללא עבודה ורוב הזמן בבית כי חוששים לצאת . בימים האחרונים התחלתי להרגיש שינוי בהתנהגות הילד התחיל לצעוק כשמשהו לא נראה לו או שסתם ממכבים את הטלויזיה כי לצערי הזמן מול המסכים בימים הללו גדל.. אציין שהוא עדיין לא מדבר לכן חוששת אולי הוא צועק מתסכול שלא מבינים אותו.. הוא צועק ולפעמים עושה תנועות של דחיפה שמתקרבים אליו וזה דבר שלא קרה אף פעם.. מרגישה שהוא מתחיל לבדוק גבולות וכשאני מסבירה לו שאסור לפעמים הוא בודק וכן עושה ולפעמים גם מגיב בצחוק יש פעמים שאני ממש מעירה לו בטון גבוה או לחילופין אפשר לומר צעקה בדרכ זה ממשהו שהוא עושה ואני חוששת שיסכן אותו אז התגובה היא פתאומית והיום הרגשתי שפשוט הגזמתי .. שהערתי לו על כל דבר.. "למה אתה זורק אוכל" "למה אתה זורק את הצעצועים" "למה אתה צועק" וצעקתי עליו יותר מדי... (הכוונה שהרמתי את הקול ממש) כשכעסתי עליו היה רגע שבכה ממש והסתכל עליי אני ככ מרגישה רע עם עצמי ופעם ראשונה שהוא נרדם והתחלתי לבכות.. אני לא רוצה להיות אמא כשו שצועקת.. שלא מבינה את הילד שלה.. פעם ראשונה שהוא הגיב בתנועת דחיפה כזו ואולי זה בא ממצוקה.. אולי אני לא יודעת להבין אותו.. אולי אני לא יודעת איך להגיב לדווקא שהוא עושה לא יודעת איך לחנך ובמקביל להיות אמא אוהבת ומגוננת כי אני מאוד מגוננת עליו ואמא די חרדתית . הוא כל העולם שלי והכל בשבילי ואני אוהבת אותי בכל נים בגופי אשמח לכל ייעוץ.. מה לעשות כשאומרים "לא" והוא בוכה? אולי לפעמים אני מגזימה עם ה "לא" ופחות משחררת? הרי גם לו קשה עכשיו בלהעסיק את עצמו ומהשגרה שנקלענו אליה. מה לעשות כשהוא צורח? הרי הוא לא יודע עדיין לדבר וכנראה גם לו קשה ומתסכל שלא מבינים את רצונותיו. איך מחנכים ללא הרמות קול? אציין דבר נוסף שאוטוטו יהיה תינוק נוסף שגם לא יודעת איך ישפיע עליו בין כל המצב כי גם אנחנו לחוצים.. ואיך לעשות את זה נכון מולו. אשמח לכל הכוונה כי ליבי מרגיש שבור עכשיו.

וואי האמת שלא יודעת לייעץ לך כי אני לקראת לידה ראשונה ואין לי שום נסיון אבל רק להגיד לך שנגעת לי בלב ומרגיש שאת אמא מהממת, חזקה ואלופה ושולחת לך חיבוק גדול❤️❤️

אולי לא כדאי לתת יחס מיוחד לזריקת אוכל, רק להגיד "לא זורקים" בתקיפות וזהו, לא צריך לעשות עניין, כי ילדים מתנהגים הרבה בצורות בעיתיות ועדיף למקד את היחס להתנהגויות הטובות- שם לפרגן ולעודד.. בכל מקרה חינוך זה דבר טבעי שאת כאמא מרגישה מה טוב, ותיהי שלמה עם עצמך, גם אני בילד הראשון תמיד חשבתי שאני גרועה ובאמת עשיתי הרבה "טעויות", לומדים מנסיונות ככה זה החיים..

דבר ראשון וואלקם לגיל שנתיים העצמאי גיל שנה ושבע זה לגמרי לכיוון הם מחפשים להתבטא להיות עצמאיים יכול להיות שהמצב משפיע קצת אבל בגדול הוא פשוט מנסה לבדוק גבולות וזה הולך ללוות אותך עד לרגע שהוא ילמד לדבר כי עכשיו הוא נמצא בגיל שהוא כבר חכם הוא מתחיל להבין אבל הוא לא מצליח לבטא את עצמו ולכן לעיתים יש תסכול ולא תבינו אחד את השני גם אני מצאתי את עצמי כול היום צועקת אסור אסור אל תעשה ככה אל תעשה ככה וזה לגמרי מתיש המלצה שלי זה לנסות להתייעץ עם מנחת הורים לעשות גוגל לקרוא ספרים את אומרת שיש לכם זמן פנוי עכשיו רדי לסטימצקי קני ספר אני פה להרגיע שזה עובר בסוף אבל הורות לא באה אם מדריך ולכן צריך ללמוד את אמא מהממת ולו רק בגלל הנכונות הדאגה ואהבה שלך