היי אשמח לשמוע מה דעתכן על הריב שלי עם בעלי. בעלי במילואים מתחילת המלחמה, זאת הפעם השנייה שהוא יצא לכמה ימים. בתקווה שלשבוע שלם. יש לנו תינוקת קטנה בת שנה, מיותר לציין שאני איתה כל היום וכל הלילה בזמן שהוא במילואים. היום הוא אומר לי אני רוצה ללכת להתנדב איזה ערב אחד- כלומר 4/5 שעות. ואני אומרת לעצמי, אתה לא מתנדב מספיק בזה שאתה במילואים? אתה לא רוצה לנצל את הזמן שלנו ביחד שבכל רגע נתון יכולים להקפיץ אותך בחזרה? אני רותחת מעצבים, מצידי שיחזור כבר עכשיו למילואים. לא רוצה או צריכה אותו כאן אם זה מה שיותר חשוב לו.

מבינה לליבך לא מתאים בכלל אני גם הייתי משתגעת על בעלי תסבירי לו שאת צריכה אותו בבית ואת צריכה את העזרה שלו שאת לא לבד בזה ששניכם שותפים ושהוא צריך לקחת חלק ולעזור

אז כשאמרתי לו את זה, הוא אמר לי שהוא ילך כשהיא תישן

תכידי לו שיפסיק לתרום להכל חוץ מלמשפחה כמה שזה מעשה אצילי ויפה אתם זקוקים לו לא רק התינוקת אלא גם את , ותגידי לו זה אומר לי שאתה בעצם לא זקוק לי? זה לא רק בשביל התינוקת מה איתנו?

תראי את התגובה ותגיבי בהתאם , אם התגובה שלו מגעילה אז תגידי לו תהנה בהתנדבות וזהו ציפיתי ליותר מבעלי ..

היי מצד אחד, ממש ממש מבינה אותך ואת הכעס שלך. מצד שני, אני רוצה להציע לך דרך נוספת להסתכל על זה. אני לא יודעת מה הוא עושה במילואים ומה הוא חווה, אבל יכול להיות שחלק מההתמודדות שלו עם חווית המלחמה היא לרצות לעשות עוד ועוד כדי להרגיש חיוני ובשליטה. האם האפשרות שתלכו להתנדב ביחד עובדת מבחינתך? בכל מקרה הייתי מנסה להסביר בכמה שיותר סבלנות (וזה קשה!!!!!!!) שהתגעגעת אליו מאוד ואת רוצה לנצל כל רגע איתו.

פתחתי את זה עוד פעם, ועכשיו אנחנו לא מדברים. איזה כיף. היה עדיף שישאר במילואים