אני רוצה לדבר כאן על נושא לא פשוט שנתקלתי בו כמה פעמים בימים האחרונים. הסערה הרגשית שאנחנו חוות אחרי לידה.. בנות יקרות ואהובות עד שאתן לא שם אי אפשר באמת להבין או להכין את עצמך לזה הבכי ללא סיבה, העייפות, ההרגשה הזאת של מה עשיתי לעצמי (למרות שכל כולך אסירת תודה), הריבים פתאום עם הבעל, ההרגשה שאף אחד בעולם לא מבין או יבין אותך ויותר מכל ההרגשה כאילו את לבד למרות שיש לך עזרה מכל עבר.. זה בסדר! זה קורה לכולן!!!! זה עובררררר!!! תיהיו חזקות הגוף מוצף בהורמונים והכל נראה ענק וקשה וכואב אבל מנסיון כמה חודשים אחרי הכל עובר הכלללל וגם אם יש קושי הוא כבר לא נראה גדול כמו השבועות של אחרי הלידה הנפש מחלימה, התינוק הוא האושר ומקור כל הטוב בחיים האלו, הריבים פוסקים (מדברת על זוגיות יציבה בדרך כלל) ופתאום מנהלים חיים רגילים ומתרגלים לעובדה שאנחנו הורים וכבר בא לנו עוד קטנצ’יק אחד סתם רציתי לנרמל את זה בתור אחת שחוותה כמה חודשים ראשונים לא פשוטים אחרי הלידה הראשונה חיבוק גדול אהובות עוד קצת וזה יעבור וישאר רק הטוב ❤️

מדויקת 🤍

מדהימה שאת

תודה רבה על זה ❤️🙏🏻

💕💕💕

מהממת שאת זה תקופה שעוברת.. וגם לדעת שלפעמים זה יכול להמשך הרבה זמן ולפנות לקבל עזרה זה לא בושה💗

לגמרי!