פורקת הילד המדהים שלי בן 2.5 השתנה לי לגמרי מתחילת המלחמה מאז שבעלי גןיס מילד שהולך לישון בשמחה כל פעם הוא הולך לישון בבכי מטורף ונרדם בערך אחרי שעתיים מילד שהולך בשמחה לכל אחד הוא נצמד אלי ולא משחרר אפילו לשירותים אני לא יכולה ללכת הלילה הוא הגיע אלי לחדר ואני שלושה חודשים אחרי לידה גמורה מעייפות לא מפסיקה לבכות ובמקום להכיל אותו ולחבק ולנשק רק כועסת עליו כל היום מרגישה שאסור לי להתלונן כי הוא לא קרבי שאסור לי להתלונן כי אני אצל ההורים שלי אז יש לי עזרה שאסור לי להתלונן כי עד לפני שבוע הוא יצא כל לילה (לא משנה שהוא הגיע כשהבן שלי כבר ישן ויצא לפני שהתעורר) שאסור חי להתלונן כי ב"ה יש לי בעל וילדים בריאים אבל אני גמורה נפשית ופיזית מרגישה כ"כ לבד שאף אחד לא מבין אותי מנסה להיות כל הזמן חזקה בשביל כולם ובמיטה אחרי זה לא מפסיקה לבכות אין לי כח יותר רק רוצה את בעלי בחזרה בבית לחזור לשגרה נורמלית

יכול להיות שזה לא בהכרח קשור לאבא יכול להיות שזה קשור לזה שיש משהו חדש בבית תינוק שמקבל יחס ועכשיו את מתחלקת בין 2 והוא כנראה מרגיש את זה.. זה בסדר לפעמים לכעוס גם אנחנו בני אדם וזה לגמרי בסדר

זה היה לו אחרי הלידה ועבר נתתי לו המון יחס וזה לגמרי עבר ועכשיו חזר בעוצמה פסיכית

יקרה! מה שאת מרגישה זה בסדר, וזה טיבעי יכולה להגיד לך שכמעט כולם חויום את זה, תנסי לקחת בפרופורציה לא לראות הרבה חדשות, לנסות להתחזק, אם לא בשבילך בשבילהם, זה מה שאני הולדת לעשות הבת שלי בת 2.5 וגם לא אוכלת טוב, לא ככ רגועה, הרבה מסך, וכנראה זה בגללי כי היה תקופה של חרדות, אבל אני מבינה שאני צריכה להתחיל לאסוף את עצמי ולקבל גם אם אשבר, הכל טוב ותקין בע״ה בהצלחה יקרה! אם נוכל לעזור במשו בשמחה גם בפרטי, יש קבוצה של נשות המילאוים ממש עוזר ותומך..