וואו מאיפה להתחיל.. אני כל חיי רק חיכיתי להיות אמא, ילדתי לפני חודשיים וחצי ונולד לי תינוק מתוק שאני מאוד אוהבת. אבל אני שמה לב שמאז שהוא נולד מרגישה קצת מועקה מרגישה שאני רוצה את החיים של לפני הלידנ. מאז שהוא נולד אני ובעלי רבים בלי הפסקה, וכל ריב מקבל כובד אחר מריבים שהיו לפני הלידה. היה גם פיצוץ מטורף בין המשפחות שבגללו כמעט התגרשנו. ולא כייף לי בחופשת לידה פשוט לא כייף. בחודשים האחרונים של ההריון, היה לי ככ כייף אני ובעלי היינו נרגשים ומצפים לילד, כמה חלמנו שהילד יעשה לנו רק טוב כמה רצינו את זה היינו ממש ללא דאגות נהנים מהחיים, הלכנו לישון מתי שרצינו מחובקים ומאושרים. והיום זה לא ככה. אני לא אשקר שעכשיו המצב שלנו הרבה יותר טוב והתחלנו להתרגל לחיים בתור הורים. אבל, אני שמה לב שלי יש עצבות וריקנות, ולא לא חושבת שזה דיכאון אחרי לידה כי אני אוכלת טוב ואין לי רצון להיות כל היום במיטה ועדיין יש לי רגעים כייפים. אבל, אני ככ מתגעגעת לתקופה של הלפני הלידה. ומיום ליום אני מתחילה להבין למה אני מרגישה ככה ריקנית, זה כי לקראת הלידה אני ובעלי ככ ציפינו והיה לנו ריגוש בפתח שאין להשוות אותו לשום ריגוש אחר. והנה הילד נולד ואין כבר למה לצפות ואין שום ריגוש והכל יותר קשה הזוגיות, השינה, הכל סוגר עליי ומכביד עליי. יש מישהי שגם חוותה משהו כזה ? או שיכול להיות שזה דיכאון אחרי לידה ? למרות שלא ניראלי כי זה כן נראה שזה הולך ומשתפר אבל הריקנות אוף 😔

אני באותו מצב אחותי ילדתי לפני 3 חודשים גם רבים בלי סוף גם היה לנו ויכוח אתמול היה פיצוץ בין המשפחות בגללנו עוד שניה הגענו למצב גירושין.. אני קוראת את מה שכתבת ומרגישה שאני כתבתי את זה לצערי . גם בנוסף ריקנות חוסר שינה אין זמן לטפח את עצמך מטלות של הבית הכל מכביד ועוד אין מצב רוח בגלל הזוגיות שלא מסתדרת תמיד חשבתי שאנשים מביאים ילד והם יותר אוהבים אז מסתבר שצצות יותר בעיות ונהיה ריחוק

זה ככה בהתחלה. יש הלם ראשוני שכאילו איבדת את העצמאות שלך ואת השליטה בחיים שלך ועכשיו את נתונה לחסדיו של תינוק. יכולה להגיד לך שלאט לאט זה משתפר ופתאום את לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיו ולא זוכרת את החיים לפניו. נגיד בעלי ואני היינו לבד בחופשה ממש לפני המלחמה וכל הזמן כאילו הילד היה לנו חסר וכל מקום שהסתובבנו אז זה היה ״איך הוא היה מתלהב מזה״ וכאלה (הוא בן שנתיים) ופתאום יש ריקנות כזה כשאנחנו רק בזוג בלי הגוזל שלנו. אמנם אנחנו כן נוסעים בלעדיו כשמתאפשר אבל כיף לנו באותה מידה איתו והוא מאוד ממלא אותנו. במיוחד בגילאים שהם כבר מחזירים אהבה, חיבוקים, נשיקות… זה עולם אחר שאת חיה בשבילו. בעלי עכשיו במילואים כבר שלושה שבועות ואמנם קשה לי עם הילד בבית אבל כשהוא בא לנשק אותי זה כאילו התקווה שלי לעתיד. תאמיני לי שהכל משתפר. כשהם קטנטנים חסרי אונים ולא מתקשרים ונודניקים, מעבר לזה שהם מממש חמודים, הם באמת לא מאוד מספקים

כל כך שמחה שמישהו פה העלתה את זה ואני לא לבד..

חיים בלבבבב ואי כמה שאת כתבת את הרגשות שלי!!! התינוק שלי כבר בן 4 חודשים ואני עדיין מרגישה ככה לפעמים. זה רגשות שלפעמיפ לא באלך להגיד בקול כי השם ישמור, אבל זה כן קיים לפעמים. מבינה אותך לגמרי! הלב איתך ושןלחת הרבה חיבוקים. תרגישי בסדר להרגיש את התחושות שלך. אני מאמינה ורוצה לקוות שעם הזמן הדברים מתאזנים יותר. הם לא יחזרו להיות מה שהיו, אבל יתאזנו. שולחת חיבוק❤

אני פשוט קראתי את מה שחוויתי אחרי הלידה...זה בול מה שהיה לי לא היה לי דיכאון אבל לא רציתי את זה רציתי את החיים שלפני..והיום?משוגעים על הקטן שחנו הוא ממלא את הבית באושק ושמחה ואמרתי לעצמי שאני לא מביאה 4 שנים עוד ילד וכבר באלי עוד אחד חחח

הרגשתי ממש כמוך אחרי הלידה של הילד הראשון. ברגע שהוא גדל קצת, התחיל לישון יותר בלילה וגם אני, נהיה לו סדר יום יותר מסודר, ובהמשך גם הכנסתי אותו לגן וחזרתי לעבוד, רק אז הרגשתי שחזרתי לעצמי ולשגרה שהייתה חסרה לי, ואז באמת הצלחתי ליהנות ממנו ומהאמהות ב-100 אחוז. זה לא אומר שאנחנו לא אוהבות את הילדים שלנו. זה רק אומר שהחיים שלנו השתנו בבת אחת ב-180 מעלות, ולוקח לנו זמן להסתגל לשינוי הזה. תוסיפי על זה את ההורמונים, העייפות והסטרס שמלווים את החודשים הראשונים אחרי הלידה, וזה לגמרי מובן והגיוני כל מה שאת מרגישה...

.

ככה היה לי אחרי הלידה הראשונה החודשים הראשונים קשים גם לך וגם לבעל וזה ברור לגמרי לאט לאט מתחילים להתרגל לזה שיש ילד ושיש אחריות וגם לאט לאט בהמשך הילד ישן לילה שלם ואת תשני יותר ויהיה קליל יותר. תנסו לצאת לדייטים וזמן איכות יחד😘

עצוב לשמוע.

זה קורה לרוב הנשים ולרוב הזוגות. זה ממש לגיטימי. קודם כל אני יכולה להגיד לך שהחודשים הראשונים בחייו של התינוק הם הכי קשים. גזים, החוסר אונים, שאת גם לא יודעת אם הוא רעב או שסתם כואב לו ומה מציק לו ביכלל כי ניסית הכל .. זה קצת תקופה של חוסר וודאות. ברגע שהם גדלים זה הכי כיף בעולם, השינה חוזרת להיות שיינה טוובה, לילה שלם. ברגע שאנחנו ההורים לא ישנים טוב הרבה מתעקם ןזה משפיע על המון דברים. אין לי ככ זמן ליכתוב הרבה כי אני בעבודה אבל זה הכי לגיטימי שיש ומבטיחה לך שזה השתפר זה לא אומר עלייך כלום!!!! ותאמיני לי שגם אני לפעמים אומרת ״ואי פעם יכולתי לעשות הכל ולא היה לי אחריות על כלום״ אבל מצד שני אני גם אןמרת שבילעדייה אין לי חיים!!! וביום שהיא נולדה נולדתי מחדש וברור שהיא כל חיי!!! אבל כן לפעמים יש געגוע לחופש שהיה פעם😅😅שטויות זה טיבעי