בעלי במילואים ואני אחרי לידה ומוצאת את עצמי כל היום צועקת על הילד שלי בן שנתיים הוא מטריף אותי 😭😭😭 קשה לי ככ הוא פשוט לא משתף פעולה בשום דבר!!! כל דבר אני צריכה להתחנן אליו שעות להיכנס להתקלח לאכול לצחצח שיניים אין לי כוח פיזית במיוחד לא עכשיו אני ממש נהייתי עצבנית ולא אני כל היום צורחת עליו ממש כואב לי כבר אני לא מסוגלת יותר בא לי להגיד לבעלי שיחזור ודי

לך קשה ואת מוציאה את זה על הבן שלך בסך הכל רוצה קצת צומי ממך ..

מזל זה ממש מובן שהוא אוצה צומח אבל זה תקופה לא קלה לכולם את אומרת בסך הכל כאילו זה כלום זה קשה!!! מבינה לליבך אנונימית תתנחמי בזה שכולם כך גם אני… נקווה שהכל יגמר וכל החיילים יחזרו לשלום ונמשיך לחיות בשקט

מזל תרגעי ומהר!!! אני חודש אחרי לידה ובחרדות משוגעות מהמצב נותנת לילדים שלי את כל כולי מהבוקר עד הלילה כולל שהם לא מפסיקים להתעורר בלילה!! אם אין לך עצה טובה עדיף שלא תגיבי במקום לבוא בטענות ולעשות יותר גרוע למרות שקשה לי נתתי לבעלי ללכת שבוע אחרי הלידה וכבר שלושה שבועות אני לבד יודעת שהוא רוצה צומי ויודעת שההתנהגות שלו נובעת מהמצב בסך הכל ביקשתי תמיכה ועצות ולא שתבואי בביקורת

בטח הבעל שלך לא במילואים שאת מדברת בכזאת קלות

צודקת כל כך קשוח ומתסכל מבינה לליבך , אבל אל תחששי לבקש עזרה מכל מי שיכול מהמשפחות , שיהיה לך גם זמן לעצמך כי זה לא פשוט בכלל את אחרי לידה וזה לא קל הורמונלית ופיזית ליבי יוצא אלייך.

את גרה ליד ההורים? תנסי לבקש עזרה מהם או מאנשים בקהילה שבסביבה שלך אני יודעת שיש בכל קהילה עכשיו בגלל המצב בייביסטריות לעזרה לנשים שהבעל במילואים ובכלל במצב שלך שאת רק ילדת..

תקופה קשה לכולן, תנסי לבחור את המלחמות שלך. לא לעשות שום דבר בכח, לא לכעוס כי באמת שזה לא עוזר בגילאים האלה, זה רק מחמיר את המצב, תנסי להצחיק במקום, לזרום, לא יקרה כלום אם לא תהיה מקלחת, ולא להיות דבוקה לטלפון כל היום, תשחקי איתו, ואני יודעת שזה ממש קשה, אבל את אוהבת את הילד הזה הכי שבעולם ורוצה את ההכי טוב בשבילו. ומגיע לו את ההכי טוב .

שמעי תבחרי ת'מלחמות שלך הילדים שלי כל היום במסכים לא תמיד מקולחים לא הולכים לישון בשעה הקבועה שלהם (לפעמים גם ב2.3.4 בבוקר !! ) העיקרררר שיהיה שקט בבית אחותי 4 חודשים אנחנו איתם ללא מסגרת גםלנו קשה וגם להם נחנך אותם אחרי המלחמה כרגע שישברו ת'בית העיקר השקט

אוף כמה כתבתי ונמחק. באסה. כשבן זוגי היה בנסיעת עבודה לכמה ימים הבת שלי בת השנה וחצי דאז, השתבשה לגמרי. לא הנחתי שיש קשר כי היא לא הראתה געגוע וכשדיברנו איתו בווידאו היא לא התנהגה שונה. חברה שלי שהיא יועצת שינה ומדריכת הורים אמרה את תראי ברגע שהוא יחזור, היא תחזור לעצמה. ותהיתי אם היא טועה, אבל לא. היא צדקה. ברגע שהוא חזר, הילדה פשוט חזרה לעצמה. מה אני באה להגיד בחפירה הזו? שהתקופה עכשיו קשה, ולילד הרבה יותר קשה מסתם נסיעת עבודה. מעבר לגיל שנתיים האיום (והוא ממש איום) אבא שלו לא בבית, את אחרי לידה בטח דואגת מהמצב ומהבנזוג שבמילואים, יש אח קטן חדש שדורש הרבה תשומת לב. כל עולמו קורס עליו. נסי להשיג עזרה ממשפחה, חברות. אולי להפגש עם חברות עם ילדים כדי שקצת יעסיקו אותו, זה גם יוציא לו אנרגיות, גם יוריד אותו ממך ויתן לך הפסקה וגם יתן לך קצת הפסקה מהמצב מסביב ושיחות עם אנשים בוגרים. אולי נערה שתבוא לשחק איתו אפילו שעה שעתיים פעם ב, ותוכלי לשבת לשתות משהו, להתקלח, לחזור לעצמך. ההורים שלך, ההורים שלו, אחים ואחיות שלכם, אולי אפשר להפגש איתם, אפילו לשים אותו עם הסבתא לשעתיים. וכשאת איתו. נסי לזרום. נכון את רוצה שיתקלח, אבל שווה את המלחמה כל ערב? אולי גם בשבילך אפשר ערב אחד לוותר על מקלחת? או לוותר על משהו אחר? את לבד עם ילד שרק נולד, זה בסדר לתת קצת הנחות לשניכם. כשאתם יחד, נסי להתחבר אליו. נסי לשחרר. זה יעזור לכם להתקרב ואולי יגרום לשניכם ללכת אחד לקראת השני. זו תקופה קשה, והוא לא יודע איך להוציא תסכול כי הוא קטן והמח עוד ממש מתחיל להתפתח, והוא בודק גבולות כי זה גיל שנתיים, וקשה לו כי הסביבה קשה, המלחמה הזו. זה יעבור. תהיי חזקה.