איך מתמודדים עם דווקא בגיל שנתיים? הילד שלי כל הזמן מנסה אותי אוכל בננה, מורח על השולחן/ רגל שלו הוא מצייר אז חובה גם על השולחן, על הריצפה היום אכל גלידה, התעצבן על בעלי ( כי תוך כדי שאכל אמר עוד עוד, בעלי אמר לו שזאת האחרונה ומספיק כי אכל כבר 2 )והעיף אותה לריצפה יוצאים החוצה עם הכלבה , באיזשהו שלב דופק ריצה ומנסה לברוח ומצחקק שותה מים ואחרי כמה שלוקים מתחיל לירוק את המים, או לירוק ולמרוח על השולחן או ריצפה ועוד מלא סיטואציות... אני כמובן מסבירה בצורה נעימה שלא עושים ככה, מה כן אפשר לעשות, למה זה לא נעים לי / לאבא אבל הוא פשוט צוחק עלינו וממשיך.... מה עושים עם זה?

וואיי הבן שליי גם התחיל לעשות דווקא מזה הגיל הזההה

גיל.,קשהההה וזה רק הולך ומחמיר שהם גדלים ונהיים חכמים 🥴 בנתיים תפתחי גוגל תכתבי גיל שנתיים התנהגות וכאלה את תביני בערך מה הגורם להתנהגות הזאת איך מתמודדים לי זה עזר במשך איזה שנתיים חח עכשיו הגענו לגיל 4 המקסים

אוי אני באותה סירה איתך😩😩 שמתי לב שהכי יעיל זה פשוט להתעלם. הם מחפשים תגובה כרגע על הכל. וגם תגובה שלילית מעניקה להם תשומת לב. לומר ״לא״ או ״אסור״ בטון רגוע ושקט פעם פעמיים ואם ממשיך, לבלוע את הרוק ופשוט להתעלם. אצלנו זה עובד אחרי כמה זמן משתעמם ומפסיק ולרוב לא יחזור לזה כי לא קיבל תגובה שרצה. לגבי הגלידה, הוא עושה לנו כאלה קריזות לגבי כל דבר שהוא רוצה ואין/אי אפשר לתת. גם כאן, תגובה רגועה, לא ״סורייי מאמי שלי אין״ או ״זהו! די! אכלת מספיק״. הכי ברוגע - אמא אמרה לא, אז לא. אבא אמר לא אז לא. אחר כך שיבכו כמה שהם רוצים. זה זכותם להביע רגש בנושא בגדול. אפשר גם לומר להם שזה מובן שהם עצובים מזה, אבל זה מה יש . וזהו… לפעמים גם זה לא עובד. אבל אני מאמינה שהסוד טמון בהתמדה. מקווה לפחות😅