כמעט שבוע אחרי לידת הבן השני הם בהפרש של כמעט 3 שנים. הבכור קיבל הכנה רצינית לאח חדש היומיים שלושה הראשונים היו מדהימים וכמובן שכצפוי ברגע שהוא הבין שהתינוק פה כדי להישאר התחילו ההתפרצויות הוא עדיין מקסים אבל חלק גדול מהזמן משום מקום צעקות, התפרצויות, צרחות נוראיות, ניסיון לשחק בפרעות קרוב לתינוק הרוב הרוב מופנה בכעס עליי. מבינה את ההגיון מאחורי ההתנהגות אבל עם החוסר שינה וההורמונים שלי זה נורא זה החלק הכי קשה. מתחילה להישבר איך לנהוג? רק להכיל את זה? אני לא מסוגלת להרגיש שאני שק החבטות שלו.. איך מתנהגים?

.

הוא זקוק לצומת לב שלך לא פחות מהביבי הקטן . תנסי לתת לו גם צומת לב בזמן שהקטן ישן לשחק איתו , לחבק אותו לומר לו שהוא ילד מקסים , בזמן שהקטן ער תגידי לו שיעזור לך שיביא לך דברים לקטן בזמן שאת מחליפה לו חיטול או מלבישה אותו שהוא יביא לך דברים ותגידי לו כל הכבוד ושהוא בוגר לגילו וחשוב נשיקה וחיבוק ומילים מחזקות והרבה יחס

תודה יקירה אני עושה את זה כל הזמן הולכת על בייצים בקטע קיצוני ועדיין הוא נופל עליי על כל דבר לא רוצה גם שיתרגל שמותר לצעוק על אמא כמה שרוצים זה מעצבן כי אבא שלו יכול להגיד לו משהו והוא יקשיב אבל כשאני אומרת לו הוא מתעצבן 😭

אצלנו יש הפרש של 2.4. גם התחיל כמו שאת מתארת, דאגנו לגבולות ברורים מאוד, ולכמה שיותר זמן בעיקר שלי ושל הגדולה אחת על אחת, המון שיחות גם אם הרגשתי שהיא לא מבינה מה אני רוצה ממנה, שיתפתי אותה כמה שאפשר בטיפול בתינוק והסברתי לה מה אני עושה וכו'. היו המון נפילות, היו המון עליות, בעיקר התמדה על הגבולות וגם על יחס וזמן איתה. באיזור גיל חציש מה של הקטן כשהוא התחיל להיות יותר פעיל וחייכני ודברן, ראינו שיפור ממש משמעותי בקשר בין שתייהם ודברים התחילו להסתדר, היוםהיא בת ארבע והוא בן שנה פלוס, עדיין יש נפילות כמו בין כל אחים אבל הם חברים ממש טובים רוב הזמן. זה בעיקר סבלנות שלכם והתמדה