שבועיים אחרי לידה 1, אנחנו אצל ההורים שלי.. המשפחה שלי לא עוזרת לי בטיפול בתינוק כי אני אחות בתינוקיה אז באמת שאין צורך! אבל הם ממש עוזרים בכל השאר, מכבסים לי, מכינים לי כל היום ארוחות, שומרים על התינוק כשאני נכנסת להתקלח(שזה כל פעם שיש לי פיפי).. אבל אנחנו בחדר הישן שלי, ובעלי ממש לחוץ כבר לחזור לבית כי לא נוח לו שכל הדברים שלנו בשקיות וזה, והןא רוצה את הנוחות שלו והדברים שלו אני ממש בלחץ לחזור לבית, כל פעם שחושבת על זה אני מתחילה לבכות ממש, לא יודעת למה אבל אני כאילו מפחדת להיות לבד עוד מישהי ככה? מה עושים ?

תקשבי אין כמו בבית יש לך פרטיות. אני בכלל לללא ניסיון בתינוק הסתדרתי ממש טוב למדתי מהר

לדעתי זה הכי טבעי בעולם ❤️ אין לנו עזרה מהמשפחה (גרים רחוק), אבל בעלי לוקח שבוע חופש אחריי הלידות. בשתי הלידות כשהוא חזר לעבודה ממש בכיתי לפני והיו לי המון חששות 🥲 בסופו של דבר.. כשנשארים לבד אז מבינים שהשד לא נורא כל כך 😅 והכל אפשרי וכו׳.. בעלי בישל, ניקה ותפעל את הבית.. בנוסף כשהיה חוזר מהעבודה אז היה מחתל, מחזיקה לגרפאס.. דברים כאלו שגם הוא יכול לעשות (אני מניקה אז אוכל ושינה זה הרוב וזה עליי.. אבל במה שמסביב כן היה עושה והיה מקל עליי במה שיכול 🙏🏼)

תקשיבי גם בעלי עשה לי בדיןק אותו הדבר ולא היתי מסוגלת לחשוב על לחזור לבית נשארנו שם חודש והוא היה משגע אותי ולהגיד לך תאמת?במבט אחורה הייתי נשארת שם עוד אין כמו עזרה ואין כמו להקיף את עצמך באנשים שאת אוהבת אחרי הלידה אני גם פחדתי להיות לבד זה לא פשוט תשבי איתו תגידי לו שינסה להבין את המצב ולמשוך עוד קצת כי זה מאוד חשןב לך

בריאות הנפש שלך חשובה ואל תשכחי שגם של בעלך חשובה. ואם הוא נמצא במקום שהוא לא מרגיש בנח זה יכול להשפיע עליו בכל ההסתגלות וההתרגלות לתינוק וגם על הזוגיות שלכם. אני חושבת שגם ככה יש כל כך הרבה קשיים הכי לידה והיית כבר שבועיים אצל ההורים זה לא שילדת אתמול. תעשו את השיקולים שלכם אבל אני חושבת שכדאי שתחזרו לבית שלכם. אני בלידה ראשונה הלכתי לאמא והצפיפות של החדר והחוסר נוחות גרם לנו להתקפל ולחזור הביתה לידה שניה ישר חזרתי הביתה. הנוחות של בן הזוג היתה חשובה בעיני יותר מהעזרה שקיבלתי. וכםרע עליו השתדל לעזור ולהקל במה שיכל