כשהייתי בכיתה יא הייתי לא כל כך מקובלת הכיתה גם לא הייתה מגובשת אף אחד לא דיבר עם אף אחד קיצר היה סיוט לבוא לבצפר באחד הימים באמצע השיעור ישבתי לבד ופתאום אחד התלמידים עבר לשבת לידי הוא נגע באיבר שלו ועשה כאילו הוא שם אותו על שלי הוא לא באמת שם אותו על שלי אבל עשה כאילו (באויר כזה) ואז היא צחק על זה והחברים שלו שהיו לידנו צחקו כולם בקול ואף אחד לא הבין גם המורה לא שמה לב זה היה כל כך משפיל התביישתי להגיב הייתי ממש חסרת ביטחון אף פעם לא הבנתי בנות שעברו הטרדה מינית ואמרו שקפאו במקום, אמרתי למה לא נתנו לו שתי סטירות וברחו? אבל באותו רגע קפאתי במקום לא יכולתי לזוז ולהגיב עברו 10 שנים, היום אני נשואה עם ילדים (וגם הוא)ורק לאחרונה אני נזכרת בזה וחושבת על זה המוןןןן וכועסת על עצמי שלא הגבתי אולי לחלק מהאנשים זה ישמע קטנוני כי הוא לא נגע בי פיזית אבל הרגשתי כל כך מושפלת ומוטרדת ואפילו התביישתי לדבר על זה לא סיפרתי לאף אחד אפילו שאין לי במה להתבייש וזה הוא שאמור להתבייש בעצמו אני לא יודעת מה לעשות כדי להעיף את זה ממני ולהפסיק לחשוב על זה

פליז תגיבווו הייתי חייבת לפרוק ולהוציא את זה

איזה דוחה הוא!! אני ממש יכולה להבין אותך זה משפיל בפרט שעוד ילדים ראו. אין לך מה לכעוס על עצמך במבט לאחור תמיד קל לשפוט את הילדה ההיא למה היא לא הגיבה... אבל בשעת מעשה אני חושבת שהרבה בנות היו קופאות מההלם והבושה. הוא גועל נפש ואת מלכה. יש דברים שלא צוחקים עליהם

זה ממש לא קטנוני! גם לי היה משהו דומה וזה עלה לי רק אחרי שהייתי כבר נשואה עם ילד ופתאום קיבלתי סטירה של החיים וזה עשה לי ממש רע וגם שיתפתי את בעלי. זה הגיוני מאוד שתרגישי ככה. וגם אני קפאתי ולא הגבתי. זה ממש לא באשמתך ןככה הגוף שלנו מגיב כשהוא בשוק או טראומה, הוא קופא. זה ממש לא אשמתך. מה שהוא עשה זה מגעיל ומזעזע

כל פעם שאת חושבת על זה תחזרי כמו מנטרה בראש ״אני לא אשמה״ ולאט לאט הכעס שיש לך על עצמך והבושה ייפחתו ויעלמו וכך תוכלי להשתחרר רגשית. הוא האשם היחיד במעשה וחבל שתמשיכי לשאת בנטל האשמה שאינה שלך

אני כועסת על עצמי שלא התלוננתי עליו ומתחרות על זה כל כך שזה עבר לו ככה חלק

מבינה אותך , גם אני עצבנית על זה שאצלי זה נשאר צלקחת והוא אפילו לא יזכור את זה

אבל ממש אל תכעסי על עצמך כי את ממש לא אשמה.

אין לך מה להתבייש, לי גם קרה משהו, כשהייתי חיילת נרדמתי באוטובוס ואז התעוררתי כשמישהו מלטף לי את הירכיים. קפאתי ולקח לי זמן להגיב, ובסוף רק עברתי מקום וגם אני ממש התייסרתי איך לא התלוננתי לנהג. בושה, חוסר בטחון. אין לך מה לכעוס על עצמך אלא עליו ועל חבריו שזה ההומור שלהם שיתבייש לו. ואת יודעת הייתי שולחת לו מכתב שאני מקווה שאת הילדים שלו יחנך טוב יותר. וזו לגמרי הטרדה

אני לא יודעת אם הוא זוכר את זה בכלל יכול להיות שלו זה היה מקרה הרבה פחות משמעותי מאשר לי וזה חלף מלידו ואני נתקעתי עם המחשבות