היי בנות, אני כל החופש לבד עם 3 ילדים קטנים. אף אחד לא שומר עליהם חוץ ממני. בעלי אפילו חצי יום לא היה איתם וגם לא מוכן להיות. אני מקריבה את העבודה שלי בשביל לגדל אותם ואז יוצא שאני לא מצליחה להתקדם ותמיד תקועה. בנוסף לזה, בעלי כל היום עצבני על המצב הכלכלי. מגיע הביתה עצבני בחלק מהימים. ומתעצבן על כל דבר וצועק עליי. לא מספיק אני מהבוקר עד הלילה עם הילדים עושה הכל לבד ולא דורשת ממנו כלום. כביסות, אוכל ניקיון ואפילו סוחבת אותם לקניות איתי ביחד. הוא מצפה לבוא הביתה והכל פיקס. אתמול בדיוק היינו בארוחת ערב שהוא נכנס והילדים הם קטנים אז עושים בלאגן בזמן האוכל מה לעשות? אחרי זה מנקים. אז הוא התעצבן וצעק עליי למה הוא צריך לבוא אחרי יום עבודה ולראות בלאגן. (הבלאגן היה רק בגלל האוכל כי את כל השאר ניקיתי במהלך היום) זה הגיוני שזאת ההערכה שלו כלפיי אחרי שאני עושה הכל לבד ולא דורשת ממנו כלום? אני רואה בתים של חברות שהמצב שונה לחלוטין מאצלי. הבית לא מתוקתק בכלל ובערב הבעל עוזר ומארגנים ביחד. אני כל הזמן בפחד שהוא יבוא ויהיה בלאגן/ ערימת כביסות/ שיהיה חסר משהו. בעבר גם היה מעיר לי שאני לא מרוויחה מספיק אבל הוא הפסיק כי הבין שהדרישה לא הגיונית. אין לי טיפת עזרה עם הילדים, כמה בדיוק הוא רוצה שאני ירוויח?! אבל פשוט נמאס לי מהדרישות שלו. רואה בנות שחיות אחרת לגמרי ממני. סתם בגללו אני כל היום בסטרס ולצערי זה משפיע גם על הילדים. איך זה אצלכן?

היי יקירה, הסטרס הזה יכול לפגוע בבריאות שלך בסוף. את חייבת לשמור ולדאוג לעצמך. לגבי בעלך, כנראה שהוא חושב שזה ממש פשוט להיות יום שלם עם ילדים ולדאוג לכל עבודות הבית. דקה הוא לא היה מסוגל להישאר עם 3 ילדים לבד וגם לתקתק את עבודות הבית. תדברי איתו על זה שזה לא פשוט והכי גרוע זה שאת גם צריכה להתמודד עם הלחץ והפחד שהוא גורם לך ושאת רוצה לחיות חיים נורמליים ושלווים. יש לך מספיק על הראש. אם קשה לו להתמודד עם החיים וקשה לו לפרנס את המשפחה,הוא לא צריך להוציא את התסכול עלייך כדי להרגיש יותר טוב, שילך לטיפול. ובנוסף,שבמקום לרטון ולבקר אותך שיעזור קצת בעבודות הבית,שיעזור אפילו במשהו קטן שירגיש שזה לא פשוט..

הוא עוזר בלסדר את הבלאגןן כי יש לו שריטה הוא לא יכול לראות בלאגן. אני מסבירה לו שבית של ילדים לא יכול להיות מוזיאון לא משנה מה נעשה. והבית שלנו יחסית מתוקתק.

הבעיה שהוא לא מעריך את מה שאני עושה אלא כל הזמן מחפש מה אני לא עושה. ואי אפשר ככה כי ברור שיש דברים שאני לא יעשה פיקס. וכל היום מדגיש לי על העניין של הכסף ומצד שני, לא עוזר לי להתקדם בעבודה. לא מוכן להקריב אפילו שעה בשביל להיות איתם כדי שאני אוכל לעבוד עוד שעה. אני מפזרת אותם ומוציאה מהמסגרות, חופשות ומחלןת זה רק אני. אז איך אני אמורה להביא משכורת נורמלית? אני כל הזמן בתחושה שאני לא אשה מספיק טובה וזה רק בגללו!

הרגלת אותו לרמה גבוהה קדימה לנחות מהענן

נכון צודקת

את אשת חיל, באמת אני אמנם עם 2 והבריון אבל בעלי מגיע מוקדם ב17:30 אז הוא כן קצת עוזר איתם. בבית לא אבל בלאגן אמרתי לו , בית נקי ומתוקתק מוזיאון זה או שאמא משוגעת או שהילדים כל היום מול הטלוויזיה.

את אישה טובה מידיי והוא מנצל אתזה... אני לא יודעת אם זו מכוונה רעה או שזה בא לו כבדרך אגב. האמת להגיד לך?אני גם כזאת,חייבת בית מתוקתק,בלי שום דבר על הרצפה,כיור ריק וסל כביסה ריק...אבל שאני שמה לב שזה בא על חשבון הזוגיות והילדים אני עוזבת הכל. תגידי לו יום אחד שאת יוצאת ליום כיף עם אמשלך/חברה/אחותך ותשאירי אותו עם הילדים,תגידי לו לעשות כביסה וכלים ואוכל תוך כדי ונראה איך הוא ידבר אח"כ...

אין לי בעיה לעשות מעל ומעבר ולהתאמץ אבל שיעריך לפחות! הוא לא מעריך בשיט. רק מחפש מה אני לא. ובנות אני אגיד לכן את האמת הקטע שאני לא מצליחה להרוויח מספיק פוגע לי בבטחון.

יש לו במקרה ocd?

אנונימית, את חיה עם מישהו שהוא פרפקציוניסט כשזה נוגע לאחרים. אני בטוחה שהוא לא כזה ביקורתי כלפי עצמו. מעולה שהוא מסדר ומנקה כמו שהוא חושב שזה צריך להיות,שימשיך כך... ושיפסיק לבלב לכם את השכל. את תנקי כמו את מנקה. אם הילדים עושים בלאגן-שילמד להכיל ושיסדר אחריהם בלי לרטון,ככה זה כשיש ילדים בבית. יש שמחה ובלגן. אני גם חיה עם בן-אדם שחולה ניקיון שהיה מעיר לי עד שהעמדתי אותו במקום שאני מנקה איך שאני מנקה ואם לא מתאים לו,אז שהוא יקנה,אבל שלא יעיר לי.. הוא לא יעריך אותך כל עוד לא תציבי גבולות,ככה זה, כשאין גבולות-אין הערכה כי הוא תמיד ימתח את הקצה. כל פעם הוא יעלה את הדרישות שלו ממך כי הוא רואה שאת מרצה (את טובת לב שרוצה שיהיה לכולם טוב).. תפסיקי "להשתגע" תורידי את הרף,אל תיקרעי. תעשי מה שאת יכולה. מה שאת לא מספיקה- אין מה לעשות..או שהוא יעשה או שזה יחכה..

גם אם באמת הוא חולה ניקיון או פרפקציוניסט או לא יודעת מה, עדיין צריכה להיות מינימום של הבנה והכלה ועזרה. אפילו טיפת טקט אין פה. הייתי יושבת ומדברת איתו בנועם ופותחת את הכל לא בקטע ביקורתי אלא באמת כי זה לא נעים ועל גבול הבלתי אפשרי לחיות ולנהל בית בצורה שהוא מדמיין, ואם זה באמת כל כך מפריע לו אז שיתן יד בבית

איזה לא פיירר זההההה למה הגברים לא מבינים כמה זה קשההה להיות בבית כל היום ולטפל בילדים?!?!?!?!?

בנני- אהבתייי! ככה צריך לעשות להם

בעלי סופר מעריך את הזמן שאני עם הילדים ואומר לי כל ערב. הוא מאוד תומך גם בקריירה שלי אבל זו הייתה בחירה שלי לקחת עבודה קצת יותר רגועה שתאפשר לי להיות איתם בחופשת הקיץ. הוא ישר מחבק את כולם שחוזר ועושה בבית כל מה שצריך. מבקש שאנוח ולא אתאמץ כי עבדתי קשה ביום. כל הזמן דואג לי ולילדים. נשמע ממש לא תקין שאת מרגישה שאת הולכת על ביצים לידו ורמת הצפיות שלו ממך. גם חוסר הפירגון שלו זה משהו שאומר דרשני