פוסט פריקה, אשמח לקבל עידודים... שלושה וחצי אחרי הלידה ואני מרגישה שאני מתפרקת... ברקע היסטוריה של דיכאונות, מטופלת בלוסטרל.. היה לי הריון קשה מבחינה בריאותית, ובעקבות כך גם קשה נפשית. ילדתי בשבוע 36, יילדו אותי באופן מלאכותי עם זירוזים בגלל לחץ דם מאוד מאוד גבוה. הלידה הייתה לא פשוטה, הקאתי כל הזמן ואיבדתי המון דם. מלחץ דם גבוה מאוד (180/120) הייתה לי נפילה (85/55)... ההתאוששות הייתה קשה מאוד, פיזית ונפשית. התמודדתי עם פוביה מטורפת שלי וגם הרגשתי ממש רע והייתי מאושפזת שבוע... כחודש לאחר הלידה התחלתי לחזור לעצמי. אגב, יומיים לפני הלידה עברנו דירה, אז מצאתי את עצמי בחופשת לידה מתזזת בין תינוק צומי שלא נותן לי לזוז ממנו, לבין פריקת ארגזים, שיטוט בחנויות לקנות רהיטים, לקבל ספקים וטכנאים ומה לא. בעלי בן יחיד שלא נחשף לתינוקות, וגם הוא בתקופה קשה עקב ההסתגלות לתינוק, לבית חדש, לעיר חדשה, עומס בעבודה ומה לא. אני מרגישה שאני צריכה להיות חזקה בשביל התינוק ובשביל בעלי, לרצות את שניהם. מרוב עומס אני לא נותנת לעצמי לעכל ולפרוק את כל מה שעברתי ושעוברת. יודעת שלבעלי גם ככה קשה ולא רוצה להפיל אותו עוד יותר עם הבעיות שלי. אני מרגישה שהתקף חרדה ודיכאון בדרך 😪

את חייבת עזרה פיזית עם הילד קודם כל תסיימי להתארגן על בית וכל מה שצריך ואחכ תתפני גם נפשית… אין בני משפחה שיכולים להיות איתו? ממש שגרה כמו מעון כל יום 8-15

קודם כל חיבוק וכמו שלירי כתבה תנסי למצוא עזרה, אבל קודם כל עזרה נפשית, לכי לטיפול, וגם תפני בהקדם לפסיכיאטר, ההורמונים מהלידה משבשים הכל ולכן ממליצה לך ללכת לבדוק מינון והתאמה מחדש של התרופות, ותשתפי את בעלך והמשפחה, זה חשוב, לא את אמורה להחזיק לבד את המשפחה. בהצלחה רבה רבה ואת נשמעת אישה חזקה שמודעת לעצמה

ואווווו אין לי מה לכתוב חוץ מזה את אישה ואמא לביאההה ותזכרי אם אין אותך אין אפחד שה בריאותי את ראשונה לכי תעזרי לעצמך

🫂❤️‍🩹 נשמע מאוד לא פשוט מה שאת עוברת אני שולחת לך חיבוק תבדקי עם אימהות למען אימהות מי יכולה לעזור לך בסביבה שלך קודם פיזית להוריד עומס ואח"כ נפשית את כמעט בסוף של התקופה ההורמונלית מקווה שהכל ישתפר