צריכה התייעצות.. אמא שלי היא באמת מדהימה אבל היא לא בדיוק האישה שיודעת להקשיב לי.. בהריון הנוכחי הרגשתי שהיא פשוט לוחצת עלי קצת.. היא אומרת שהילדים שלי קשים במיוחד בשינה (כולם אומרים לי שהם הילדים הכי נוחים בעולם!) ורק היא לא מסתדרת איתם והיא מטפלת במעון! בעלי הלך אל ההורים שלי הביתה כדי להרדים את הילדים ולחזור להיות איתי בזירוז. ועזבו את זה שאמא שלי רצתה לבוא איתי ולהיות איתי מהתחלה במיון לראות שהכל בסדר היא כמעט לא התייחסה אלי ותמיד היתה בפלאפון והתלוננה שבאה בכלל עכשיו אז אמרתי לה ללכת הביתה ולשמור על הילדים, שגם עליהם היא התלוננה. ועכשיו אני לא יודעת אם לקרוא לה בלידה או לא.. היא חושבת שהעזרה שאני צריכה היא נטו שאני אכנס לחדר לידה (בלידות הקודמות לא הייתי באמת צריכה אף אחד בחדר לידה כי הן הלכו ממש מהר) וזה מציק לי.. בנוסף להרבה אמירות שהיו לה בהריון הזה.. אני ממש מתלבטת אם לתת לה את הכבוד להיות איתי שוב לידה או לומר לה רק שהילד יוולד..

תעשי מה שהכי נוח לך אם זה יציק לך שהיא תהיה בשטח אז לא ואם זה נסבל אז תעשי את זה בשביל כיבוד אם רק מה שבטוח שאם תהיה לך קצת חוסר נעימות ואת יודעת את זה אז לא

הלידה הזו היא שלך ושל בעלך, את צריכה לדאוג שיהיה לך הכי נוח שרק אפשר. משהו גורם לך להרגיש שזה לא זה? זה לא הכי נכון לשתף אותה? תשמרי את זה לעצמך. את לא חייבת לצרף אותה לחדר הלידה אם זה לא עושה לך טוב ואת גם לא חייבת לשים את הילדים אצלה. דבר ראשון מה שעושה לך טוב, אחר כך כולם.

היא פשוט מתלוננת על כל דבר שיש וזה מציק לי.. אני גם הייתי כזאת אבל ממש השתנתי בזכות בעלי והתחלתי לראות דברים בצורה חיובית יותר והיא פשוט מורידה לי.. קשה לי לומר לה לא להיות איתי ואז לקרוא לאחותה (אחות בבית חולים שאני נמצאת בו)

תגידי לה שאת יודעת שזה קשה לה ומכביד ואת תעדכני אותה כל הזמן וזאת לא לידה ראשונה ולא שניה וזה בסדר גמור ככה

בחדר לידה אין דבר כזה כיבוד אם ולא כיבוד לא יודעת מי. זה הרגע שלך ורק שלך. את צריכה שיראו אותך ויכילו אותך ולא ההפך.

אל תגידי לה לבוא ללידה

לא הייתי אומרת לה לבוא..

היא בסוף באה ונותנת לי את המקום שלי להחליט. גם דודה שלי ובעלי איתי והיא ממש קשובה לי ועוזרת.