פוסט פריקה הבת שלי בת 9 חודשים ילדה ראשונה שלנו שבאה אחרי הרבה שנים של ניסיונות להרות ובסוף הגיעה בטיפולי פוריות.. אני עובדת רק בערבים .. משעה 4 עד 10 בערב וחוזרת הביתה בשעה 10 וחצי בערך.. ואני גמורה מעייפות ואין לי כוח לכלום לפעמים אני שמה את הילדה אצל חמתי וגיסתי שגרה אצלה עם חמשת ילדיה .. אמרתי לבעלי שבשעה 8 בערב שהילדה כבר תהיה בבית במיטה שלה ישנה והוא עושה את זה.. אבל שאני חוזרת והיא שומעת אותי היא התעוררה ועד עכשיו היא ערה ולא מצליחה לישון.. וכל פעם זה אותו סיפור איתה.. אין לה שנת לילה מסודרת ולא ברצף במקום להתחיל בשעה 8 את השנת לילה שלה עד הבוקר ומקסימום להתעורר באמצע הלילה לבקבוק ולאכול מתוך שינה .. שהיא עושה את זה לפעמים , אבל יש איזה שעתיים אפילו שלוש שהיא ערה.. נגיד עכשיו היא ערה משעה 10 בערך.. איך היא לא גמורה מעייפות אוףף יוצא שאני ובעלי רבים המון בגלל כל הלחץ הזה.. של הילדה עם השינה והעבודה שלי אני מקללת אותו והוא אותי ואומרים אחד לשני שאנחנו לא יכולים לסבול אחד את השנייה יותר וזה כואב לי אבל פשוט מתוך יאוש ועצבים שנינו אומרים.. לא ניראלי שבאמת הוא מתכוון לזה וגם אני לא.. שה' יתן לי כוחות אוףף .. עלק רציתי עוד ילדים מרגישה בתוך סיוט לפעמים, ומרגישה גם אמא חרא לפעמים שאין לי תמיד סבלנות לילדה שלי ... זהו.. רק פרקתי עם דמעות בעיניים

סופר לגיטימי מה שאת מרגישה. נשמע שהמציאות שלך אינטנסיבית מדי. בכל אופן כדאי לכם להתחיל טיפול זוגי ולהתחיל תהליך ביחד זה משנה עולמות.

טיפול זוגי יכול לעזור כאן

אני רק חיבוק 💗 בזמנים נמוכים שלנו הכל נראה לא טוב, מקווה שמחר הדברים יראו אחרת.

יש ילדים עם בטריה שנטענת מהר, ולאורך זמן. יכול להיות שהילדה ישנה ביום, וזה מה שמפריע לה לשנת הלילה. תנסי למנוע ממנה את השינה ביום, או לקצר את זמן השינה. אם היא תהיה מספיק עייפה, היא לא תתעורר מהר כל כך.