העלתי פוסט על זה שאני פגועה מזה שגיסתי שבטיפולים לא מתייחסת לילד , והרבה בנות יוצאות עלי לא שוםטת אותה ולא רוצה להיות במקום שלה בחיים, אבל קשה לי להבין איך אפשר להתעלם לחלוטין מתינוק קטן לא ציפיתי שתרים אותו, שתשחק איתו, אםילו שתעשה בכאילו תלטף ותלך להסתכל עליו ולהתעלם זה שורף לי בלב

כאחת ששרופה על ילדים והייתי לא פעם במקום שלה אני מבינה אותה לגמרי!!! רק מי שנימצאת במקום שלה יכולה להבין אותה מאחלת שאף אחת לא תיצטרך להבין תני לה את השקט הנפשי שהיא זקוקה לטיפולים זה לא הזמן😘

להתעלם לגמרי מתינוק? נשמע לי קצת מוזר , צריך לעשות הפרדה

מתעלמת מהסיטואציה כניראה מרגישה לא שייכת לא יודעת לעמוד בפני זה

לא כולם יכולים לעשות את ההפרדה , קשה לה , הזמן יעשה את שלו ובעזרת ה תזכה לידיים מלאות

אולי לא מספיק שהיא בטיפולים אולי היא גם עברה הפלה אז זה הכל ביחד...אי אפשר לדעת מה קורה איתה באמת. וכמו ששורף לך בלב שהיא לא מתייחסת גמלה שורף בלב שהיא לא זכתה לילד כמו שאת זכית💔 מקווה שיום יבוא והיא גם תחבוק ילד והיא תפתח את ליבה לגבי איך שהיא הרגישה אז...

את יודעת מה זה להיות בתוך כל הטיפולים שכולן סביבך בהיריון ויולדות ?! את מרגישה מצורעת מקולקלת מרגישה שהחיים לא שווים מעדיפה למות ולא לחזור לתקופה הזאת!!!! תהיי הגיסה התומכת המבינה המכילה ותודי כל יום לאחד ויחיד שאת לא אחת מאותן בנות שעומדות בניסיון הזה בכל יום בכל חודש שהוא כמו נצח יום המחזור הארור שמרסק לך כל איבר ואיבר שלא ידעת שקיים!!!

יכול להיות שזה יעשה לה לבכות פתאום מולך אז היא חוסכת את זה.. לכי תדעי אסור לנו לשפוט

אף אחת לא יוצאת עלייך פשוט מגלות יותר רגישות כלפייה כשהיא שהיתה במקומה שנים ארוכותזה צובט בלב זה קשה מאוד אני הייתי מטופלת פוריות המון שנים עד שזכיתי למלאך הטהור שלי לבעלי יש המון אחיינים נראה לי סביבות ה30 והיו פעמים שהייתי אחרי הליך רפואי רו תשובה שלילית ביום של ברית בריתה או אחרוע כזה או אחר ופשוט הייתי נמנעת מללכת כי פשוט היה קשה לראות ולשמוע כל הזמן בקרוב אצלך זה מעייף נפשית זה לא נעים זה מציף המון תחושות לא נעימות וסהכ צריך להבין אותה להתפלל עליה ולא לשפוט ... המתנה לילד זה הדבר הכי קשה שיש בעולם

מי שלא עבר המתנה לילד לא יוכל להבין את זה.. את בעצם כן שופטת אותה

זה שורף לך בלב כי את רואה את עצמך אני אוהבת ילדים מאוד מאוד מאוד ואני גם אשת חינוך, מנהלת מרכזי נוער, מדריכה במסגרות חינוכיות טיפוליות שמיועדות לילדים במצוקה... וכשניסיתי והתאמצתי כל-כך להכנס להריון במשך שנים, זה שאב ממני אנרגיות ולעבור את זה תוך כדי ניהול חיי השגרה וכל מה שמשתמע מכך. אז היו תקופות שלא נשאר לי כמעט מה לתת לאחרים... ולהיות עם תינוקות של אחרים ולחבק אותם ולנשום אותם מכל הלב עשה לי טוב ונעים באותו רגע אבל אחר כך הייתי בוכה בבית מתפרקת לגמרי לא יוצאת מהמיטה בשבתות מהדיכאון. לא מבשלת לא עושה כלום. אז באיזה שהו שלב כדי לשמור על עצמי בחרתי לא להגיע למפגשים חברתיים עם אנשים שיש להם ילדים ופחות ללכת למקומות עם תינוקות או מקומות שמצפים ממני להיות תמיד בשיאי ותמיד אשת החינוך הזו שיודעת מה ואיך עושים. את מצפה ממנה למשהו והיא כרגע לא יכולה. אז תרפי ממנה תביני שזה לא בגלל שהיא לא אוהבת או לא רוצה. זה בגלל שהלב שלה מדמם כל יום דקה דקה היא בוכה באוטו ואף אחד לא יודע הכרית שלה סופגת דמעות לפחות כל שבת אם לא יותר מזה היא כאובה בגוף, בלב והציפיות של הסביבה הן רק עוד ים של גרגירי מלח גס ששורפים לה במקום שהכי הכי כואב לה בעולם והיא אפילו לא יודעת אם הכאב הזה אי פעם יעבור היא רק רואה את כולם מתקדמים ומצליחים והיא עוד מנסה. מנסה. אולי החודש אולי רק הפעם זה יקרה ואז זה שוב לא קורה והלב שורף עוד יותר מהחודש הקודם.... אז בבקשה תרפי ממנה את הציפיות שלך

וואו אני כתבת מהמם וכלכך מדוייק