כותבת כי חייבת לפרוק ועם דמעות בעיניים. אחרי חיסון גיל שנה + טוחנות שצומחות הילד קם 10/11 פעמים בלילה אני לא ישנה כבר כמעט שבועיים(יותר גרוע מתקופת הניו בורן) מרגישה כאילו אני על סף התפוצצות אין לי סבלנות לילד לא מצליחה לתת לו את האמפטיה שמגיעה לו והחום ואני מאבדת עשתונות. מרגישה כאילו כל האמהות מסביבי עוברות אותו דבר אבל מתמודדות לגמרי אחרת.. אולי אני ילדותית אולי אני מגזימה אני חא יודעת אבל אני מפחדת להגיע למצב שאני פוגעת בו כי זה מביא אותי למצבי קיצון שלא הכרתי..

היי אהובה אני אביה (מטפלת CBT) קודם כל זה טבעי והגיוני והמוןןןן אימהות לעיתים שוקלות להעביר את התינוק שלהן לפנימייה צבאית 😅 דבר שני.. תנסי להבין מה הם הרגעי שבירה שלך.. וליצור בהתאם להם "תרופה למכה". לדוגמא: כשאני מרדימה אןתו שעה ואחרי 10 דקות הוא קם...זה רגע שבירה. אז אני לא מרדימה על אוטומט...אני נושמת לפני,דואגת לאכול ולהתחזק,שומעת שיר שאני אוהבת,רואה משהו מרגש שקשור לגידול ילדים... כל דבר שאת אוהבת ושעושה לך טוב. במילים אחרות..מחזקת אץ עצמי,מתמלאת בהבנה ומשמעות של התפקיד שלי כאמא. חשוב מאוד שיהיה לך גם עם מי לדבר. בהצלחה אהובה! 💕

ולמה שלא תתני לו משכך כאבים? הוא עדיין לא יכול לומר לך מה מציק וכואב לו. אם את רואה שהמשכך מרגיע אותו, לכי לרופא לבדוק אולי כואבות לו האוזניים (אופייני כשמוציאים שיניים). ברגע שהוא ישן, גם את תוכלי לישון וליזור לשפיות שלך. חוסר שינה, זה משהו שיכול להטריף לגמרי!

ברור שנתתי

זה לא עזר