זהוא אני מתגרשת, ככה החלטתי 10 שנים אני מכבסת מנקה מבשלת אוכל חרא מהמשפחה שלו וסותמת את הפה מילה לא הוצאתי לא העזתי לדבר בגלל הכבוד אליו. ועכשיו אחרי שהילד נולד ואני קרסתי היתי בדיכאון אחרי לידה ולא יכולתי לתפקד בבית כמו שהוא רגיל הוא התרחק כשאני בוכה וקשה לי לא בא אפילו לכיוון שלי נותן לי לבכות לבד ורק מאשים אותי שאני לא מכינה אוכל ולא מתפקדת. היום ממש צעקתי עליו אמרתי לו שבזבזתי את השנים שלי עליו ושהוא הרס לי את החיים. ממש קיללתי אותו שזה בחיים לא היה כל ה10 שנים שלנו ביחד אבל זהו אני לא מסוגלת יותר כל החיים היתי שם בשבילו ורק הוא יודע כמה נפילות ומצבי רוח היו לו ועכשיו כשחי קשה אין אף אחד לידי.

ברור שעדיף לבד ולא עם עלוקה כזו, חבל שלא ראיתי את זה אולי הייתי חוסכת לעצמי כמה שנים של סבל

וואי אני מרגישה כאילו אני כתבתי את זה.. אני חושבת שכתבת פה עוד פוסט על איך מתגרשים עניתי לך גם שם.. אני אישית התחלתי ממש להאמין שהגרוש שלי נרקיסיסט נכנסתי לקבוצות תמיכה לנפגעי נרקיסיסטים בפייסבוק וזה בול אחד לאחד ופשוט זה מחלה חשוכת מרפא אי אפשר לעזור לחארות האלה רק להעיף מהחיים שלנו

ראיתי את הפוסט השני לא רשמתי אותו, לצערי אני כן יודעת איך להתגרש התגרשתי לפני שנים מבעל מכה ואני לא מאמינה ששוב פעם אני עוברת את זה רק נפשית. מרגישה ממש מרוסקת כאילו אני פגומה ושלא מגיע לי שום דבר טוב בחיים האלה.

מאמי שלי דווקא בגלל המחשבות הלא נכונות האלה נכנסת שוב למערכת יחסים שלא ראויה לך! אני אישית התחלתי טיפול רגשי כדי לא ליפול באחד כזה שוב.. יש לך תמיכה מההורים? משפחה? עזרה עם הילד? אם קשה לך עכשיו לקום ולפרק אני מציעה לך להתחיל טיפול עם עצמך ולחזק את עצמך לאט לאט את תצליחי

כלום כלום אין עזרה מאף אחד אני לבד עם הילדים. המשפחה שלי האשימה אותי בגירושים הראשונים שלי שאני היתי אשמה ועכשיו אם הם ישמעו עוד פעם אני אהיה אשמה. והמשפחה שלו כל החיים אמרו לו שאני לא בשבילו בגלל שאמא שלו רצתה שיתחתן עם הבת של החברה הכי טובה שלה. אבל כשהיא רוצה משהוא היא יודעת טוב טוב להגיע ולבקש. היתי בטיפול רגיש ועזבתי בגלל

עזבתי בגלל בעיות כלכליות

אולי תנסי למשוך עוד קצת.. בינתיים מתחת לפני השטח תתחילי לחסוך כסף בחשבון משלך, תכיני את עצמך לפרידה אם אין ברירה. אם את חושבת שהוא עוד ישתנה וזה משהו שעובר עליו הייתי ממליצה על טיפול זוגי, אבל רק את יודעת..

בכל שנות הנישואים תמך בי רק פעם אחת וזה כשהוא היה בטוח שאני הולכת למות וזה בלידה שלי באמת המצב שם היה נוראי אחרי זה חודש שלם הוא פחד לנשום לידי כדי שחס וחלילה לא ייקרה לי משהוא. כל כך התאהבתי בו בתקופה הזאת היתי בטוחה שזהוא הגיע הילד הוא השתנה הבין שצריך להשקיע ולעזור. אבל אחרי חודש שחזרתי לעצמי הוא פשוט נאטם וחזר למי שהוא היה לפני זה. בקשר לזה שהוא עובר משהוא כל הזוגיות שלנו הוא עובר דברים ובכולם היתי לידו ותמכתי בו גם כשהיה לי קשה ושאני עברתי דברים והוא יודע את זה היתי שמה את עצמי בצד ותומכת בו. לא יודעת אם הוא יכול להשתנות כל פעם שמשהוא נוגע בי שהוא צריך לשים את עצמו בצד הוא מתחיל להיות מגעיל.

נשמע ממש נרקיסיסט. את תעשי הכל בשבילו אבל הוא תמיד חייב להיות במרכז העניינים, ברגע שאת העיקר הוא נאטם ופוגע בך כדי שאת והוא תרגישו שאת נחותה ממנו. עלוב, פשוט עלוב.

אמרתי לו שאני יוצאת ושבערב כשאחזור שהוא לא יהיה בבית, ואם הוא יהיה בבית מחר אני מביאה מתווך שימכור את הבית חצי חצי וכל אחד יילך לדרכו. הקטן נרדם אז שמתי אותו כבר במיטה שיישן לא ולא הספקתי לצאת איתו בסוף, עכשיו יושבת בשירותים כבר שעה פלוס ממררת בבכי לא יודעת לאן ללכת ומה לעשות פשוט לא מצליחה להרגע

הנה נזכר שאני יושבת פה הגיע פתח את הדלת ואמר במקום לשבת פה... עניתי לו עוף מפה הוא סגר את הדלת וחזר לסלון.