לא יודעת למה אני המון חושבת על זה שאני רק בת 22 וכבר יש לי תינוק אני תמיד חושבת למה הבאתי ילד בגיל כזה צעיר ולא חיכיתי ואני עכשיו לא יכולה לעשות מה שבא לי, שנגמר לי החופש חשוב לי להגיד שאני מכורה אליו ברמות מטורפות מתה עליו!! ואני יעשה הכל בשבילו אבל לפעמים אני אומרת לעצמי שיכולתי לחכות קצת מרגישה ממש דוחה ומעציב אותי שאני חושבת את זה😭😭😭מה עוושיםםם יש מישהי שמרגישה כמוני?? 😭

היי אני בת 21 בהריון שני ילדתי בגיל 20 את הבן הגדול שלי לפעמים אני באמת חושבת לעצמי למה עשיתי את זה ואז אני מסתכלת על הבן שלי אומרת לעצמי לא הייתי משנה את זה בחיים שווה לי כל שניה וכל רגע איתו הוא ממלא אותי בכל רגע טרגע וזה מתנה מושלמת נכון לא תמיד קל וצריך למצוא את הזמן לצאת לעשות דברים אז מידי פעם אני אומרת לבעלי שישאר איתו שאחותי באה לשמור עליו ואני משתחררת ועושה מה שבא לי אבל זה חיים שונים תמיד יש עליות וירידות. אבל על מתנה של ילד בחיים לא הייתי מוותרת עם כל הקושי. וזה שמחזיק אותי ברגעים קשים

אני בת 28 עם שלושה ילדים הרביעי בדרך. מבינה אותך לגמרי! אבל ההבנה הזאת שהבאתי ילדים בגיל צעיר, שאני אהיה איתם לכל אורך הדרך ואזכה בעז"ה לראות אותם גדלים, מתחתנים, מביאים ילדים ואולי אפילו אהיה בחתונות של הנכדים(בבריאות כמובן ) זה שווה הכל הם גדלים ולאט לאט יותר עצמאיים וגם העצמאות שלי חוזרת. אין אושר גדול מיזה שהם ביחד משחקים ואני אמא צעירה עם כוחות להשקיע בהם להכיל אותם ולגדל אותם באהבה ענקית. כמובן שגם אמהות שמביאות ילדים בגיל מאוחר זה עולם ומלואו ! אבל למי שמביאה בגיל צעיר יש יתרונות אחרים

אני יכולה לספר לך מהצד השני. אני ובעלי יצאנו עשור לפני שהתחתנו והיינו בשלים לילדים, כי לא רצינו למהר. היום אנו בני 35 עם ילד אחד שהבאנו מטיפולים ולאחר 3 הפלות. רוצים מאוד שיהיה לו אח/ות, מקווים שהפעם הטיפולים יהיו קצרים יותר. הגוף יותר חלש ממה שהיה לפני עשור. בדיעבד, מצטערת שלא עשינו זאת קודם והיינו הורים צעירים, היום שנינו פחות אנרגטיים מבעבר. שלא ישמע שאנחנו זקנים, אנחנו ממש ממש לא, אבל זה לא אותו דבר כמו בעבר, הכל קצת יותר קשה. כאשר יש ילד ראשון, תמיד תהיה תחושה של עומס ושהחופש "נלקח" מאיתנו, זה כלל לא משנה באיזה גיל, זה לא שבגילנו אנחנו יושבים רגל על רגל בבית, גם עכשיו לא יכולים לעשות מה שבא לנו....

מבינה את הקושי שלך! אבל לא משנה באיזה גיל תביאי ילדים, את חייבת להקדיש זמן אישי לעצמך. נגיד פעם בשבוע, שאת מתנתקת ויוצאת לבלות איכשהו, או סתם יוצאת למקום שקט. משהו שימלא לך את הנפש. זה קריטי לכל אמא בכל גיל!

אני הבאתי את הגדולה שלי כמה ימים לפני גיל 21. עכשיו אני בהריון שלישי ונושקת לגיל 25. חושבת שזה הצעד הכי חכם שעשיתי. אני אמא צעירה שיש לה כוחות לצאת עם הילדים ולהנות, יש לי פחות דאגות בלהשאיר אותם אצל אנשים אחרים שישמרו עליהם ולצאת לבלות לבד או עם בעלי. אל תחשבי שבגלל שהילד נולד אז החיים שלך פסקו, זה ממש לא נכון! את עדיין ממשיכה לחיות ולהתקדם עם החיים שלך. אגלה לך משהו, אני התחלתי לימודים אקדמיים עם תינוקות בת שבועיים וילדתי במהלך התואר עוד פעם. אני מסיימת תואר עכשיו עם 3 ילדים ואני לא הרגשתי שהם עצרו אותי מלהתקדם. בעלי לעומת זאת חשב שהילדים יעצרו אותן כי הוא לא התחיל תואר אבל לא ויתרתי לו והוא לויתר לעצמו ועכשיו הוא התחיל לימודים די קשים באוניברסיטה כדי שלא ירגיש פספוס בגלל שהוא אבא.

אני מרגישה גם כמוך אבל אחריי קצת זמן מתחילה להבין שהמחשבות האלו זה שטויות ויש לי את כל הזמן שבעולם כשהילד יתבגר ואני יוכל להיות אמא צעירה עם הרבה יותר כוחות בשבילו ושתדעי ששום דבר לא סתם השם מסדר כל אחד במקום שהוא צריך להיות בו וזה המקום שהכי טוב בשבילך עכשיו ברגע הזה ! ♥️🫶