חודש אחרי לידה שניה, ואני פשוט עצבנית מכל דבר. אם לא מצליחה לי הנקה, הגזים של התינוק בלילה , החלוקה שלי בין הילדה הגדולה ולבין התינוק, כואב לי עליו שהוא ילד שני שלא מקבל את כל תשומת הלב כמו הגדולה. בעיקר עצבנית על בעלי על כל דבר קטן שעושה או לא עושה. לא שטף בקבוק, לא הרים משו מהרצפה, לא הציע להאכיל את הילד, להרים וכו וכו, והוא בעל מדהים רואה אותי ותומך ולוקח חלק פעיל בבית. אחרי הלידה הראשונה בעיקר הייתי מבוהלת ועצובה, ועכשיו פשוט הכל מעצבן אותי🙁 מבאס אותי להיות ככה.. זה ממש מקשה עליי את החיבור לתינוק החדש. אני חסרת סבלנות אליו. מרגישה שאני רוצה שיהיה כבר בן שנה. והוא ייצור קטן וחסר אונים שרק צריך אותי שם בשבילו, שמחה. זה לא מגיע לו, בא לי לבכות רק מלכתוב את זה. אני חושבת שזה נובע מזה שכבר התרגלתי לילדה גדולה בת שנה וחצי הולכת מדברת ישנה לילה שלם. ופתאום שוב. שוב לא לישון בלילה, שוב יצור שדבוק לך לעור ולורידים, שוב בבית כמה חודשים, נובלת . לא עובדת. שוב אין זמן מתי שרוצים לשירותים, למקלחת. וכו וכו כל הזמן מזכירה לעצמי להודות על קיומו ועל כך שיש לי 2 ילדים ברוך ה, לא מובן מאליו. ילד ראשון זה כאפה רצינית, אבל חייבת להגיד שילד שני זה גם כאפה לא קטנה.. מישי מזדהה? זה עובר העצבים האלה?

תודה ❤ זה כל הקטע, שיש לי מלא עזרה. אמא שלי באה 3 פעמים בשבוע אחר הצהריים לעזור לי ואחותי עוזרת לי מלא..ואני עדיין עצבנית.. 🤐 אין לי באמת פריווילגיה לזה..

הורמונים משובשים שיעברו ב’’ה אנחנו רגילים לשקט שלנו ואז כשזה נלקח מאיתנו אנחנו הופכים לעצבניים מוטרדים וכו.. אמא שלך באה לעזור 3 פעמים בשבוע אבל מה את עושה בזמן הזה? עושה מטלות בבית?מכבסת? כשהיא מגיעה לכי לישון. לכי להתקלח . לכי תתאווררי בבית קפה או משהו קחי לך חופשה ותחיי את הנפש העייפה❤❤❤

ממש ככה..מרגישה שלקחו לי את החופש. ובמקום להודות אני מבואסת ועצבנית. אמא שלי מגיעה להיות עם התינוק כדי שאני אהיה עם הילדה הגדולה. בגלל שהיא במשפחתון עד 4 חשוב לי להיות איתה כשהיא חוזרת, ושלא תרגיש שאין לי זמן אלייה. אז בזמן הזה אני משחקת איתה, מכינה לה ארוחת ערב , מקריאה לה ספרים וכו

אז יום אחד פשוט תצאי עם הילדה ותאכלו ביחד בחוץ צאו מהשגרה אמא שלך תהיה עם התינוק זכית כאן ב2 נקודות זכות במכה אחת אהבת והתלהבות הילדה וחופשה זמנית. חשוב להבין שהחופשה הזמנית הזאת רק תרגיע אותך זמנית אבל בנתיים אפילו זה מצויין! צריך לקבוע כלל עם הבעל פעם בשבוע את והוא יוצאים לבד ללא הילדים! זה חוק . הזוגיות מתאבדת ללא החייאה כל פעם. אנחנו בני אדם ואנחנו מתאדים ללא אהבה חיבה ודאגה של הבן זוג להסביר לבעלך שזה גבול דק ושברירי מלקבל דיכאון(מניסיון) גם אם הוא לא עוזר במטלות הבית שלפחות יראה נוכחות בתמיכה נפשית או אפילו רק לתת מענה לבכי של התינוקי כשאת רוצה לנוח מהשיגרה גבר חייב שיסבירו לו. הם לרוב טכניים כמו רובוטים... אם לא יעשו תוכנית ופליי הם לא יזוזו הם לא יבינו גם שטעו חחח אבל ברור כי הם לא יכולים לנחש על מה אנחנ טעונות😘

ואי אסתר איזה עצות טובות וכמה נעים לקרוא את התגובה שלך, מכילה ומחממת את הלב. תודה, בעזרת ה מקווה ליישם

אמן ואמן ❤ באהבה רבה💝

חח חייבת לציין שהייתי רוצה לנחם אותך אבל בעוד כשבועיים אהיה במצב שלך ואכן הותשתי כבד מעכשיו